מדרש על בראשית 16:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(ע״ב) אמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרות בסופה מאי טעמא דכתיב (דברים יא יב) מראשית השנה ועד אחרית שנה. מראשית כתיב ועד אחרית סופה שיש לה אחרית. ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כא יז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו דאמר רבי חנן כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה שנאמר (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳ וכתיב (שם כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה וכו׳. ואמר רבי יצחק ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן. צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב (משלי י ב) וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב (תהלים קז ו) ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳. ושינוי השם דכתיב (בראשית יז טו) ויאמר ה׳ אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ולבסוף וברכתי אותה וגם נתתי ממנה וגו׳. שינוי מעשה דכתיב (יונה ג י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וכתיב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה ויש אומרים אף שינוי מקום שנאמר (בראשית יב א) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה. ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (מלכים ב ד׳:כ״ג) ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל.

ז אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ, מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ, מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: (דברים י״א:י״ב) "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". 'מֵרֵשִׁית' כְּתִיב. "וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", (מכלל) [סוֹפָהּ], דְּאִית לָהּ אַחֲרִית. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָה שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״א:י״ז) "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ. דְּאָמַר רַבִּי חָנָן: כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם טז) "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם כג) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר־דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: 'צְדָקָה', 'צְעָקָה', 'שִׁנּוּי הַשֵּׁם' וְ'שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה'. 'צְדָקָה' דִּכְתִיב: (משלי י׳:ב׳) "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". 'צְעָקָה' דִּכְתִיב: (תהילים ק״ז:ו׳) "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם" וְגוֹ'. וְ'שִׁנּוּי הַשֵּׁם' דִּכְתִיב: (בראשית י״ז:ט״ו) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ 'שָׂרָי' כִּי 'שָׂרָה' שְׁמָהּ". וְלִבְסוֹף: "וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה" וְגוֹ'. 'שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה' דִּכְתִיב: (יונה ג׳:י׳) "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה". [וּכְתִיב: "וַיִּנָחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה"]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף 'שִׁנּוּי מָקוֹם' שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ב:א׳) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" וְגוֹ'. וַהֲדַר, "וְאֶעֶשְׁךָ לְגוֹי גָּדוֹל". וְאִידָךְ? הַהוּא, זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאַהַנְיָא לֵיהּ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים־ב ד) "וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת". מִכְּלַל, דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת אִיבָּעִי לָהּ לְמֵיזַל!

כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר ג, לט), וָא"ו שֶׁל וְאַהֲרֹן נָקוּד, עַל שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מִן הַמִּנְיָן. וְדִכְוָתָהּ (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, שֶׁלֹא אָמְרָה לוֹ אֶלָּא עַל הָגָר בִּלְבָד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל הַמַּטִּילִים מְרִיבָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. וְדִכְוָתָהּ (בראשית יח, ט): וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה, נָקוּד עַל אי"ו שֶׁבְּאֵלָיו, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין הֵיכָן הִיא וּמְבַקְּרִים אַחֲרֶיהָ. וְדִכְוָתָהּ (בראשית יט, לג): וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ, נָקוּד עַל וא"ו שֶׁבָּאֶמְצַע שֶׁל וּבְקוּמָהּ שֶׁל בְּכִירָה, בְּשִׁכְבָהּ לֹא יָדַע אֲבָל בְּקוּמָהּ יָדַע, וְדִכְוָתָהּ (בראשית לג, ד): וַיִּשָּׁקֵהוּ, נָקוּד עָלָיו עַל שֶׁלֹא נְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. וְדִכְוָתָהּ (בראשית לז, יב): וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת, לָמָּה נָקוּד עַל אֶת, מְלַמֵּד שֶׁלֹא הָלְכוּ לִרְעוֹת אֶלָּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְפַּתּוֹת. וְדִכְוָתָהּ (במדבר ט, י): אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, נָקוּד עַל חֵי"ת שֶׁל רְחֹקָה, מְלַמֵּד שֶׁלֹא הָיָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה אֶלָּא מִן אַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ קְרוֹבָה וְהוּא טָמֵא לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם אֶת הַפֶּסַח. וְדִכְוָתָהּ (במדבר כא, ל): וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר נָקוּד עַל רֵי"שׁ שֶׁבַּאֲשֶׁר: שֶׁאַף מִלְּהַלָּן הָיָה כֵּן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְלַמֵּד שֶׁלֹא הֶחֱרִיבוּ הָאֻמּוֹת אֶלָּא מְדִינוֹת. וְדִכְוָתָהּ (במדבר כח, כא): עִשָֹּׂרוֹן עִשָֹּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה, נָקוּד עַל עִשָֹּׂרוֹן רִאשׁוֹן שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁל חַג, מְלַמֵּד שֶׁלֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא עִשָֹּׂרוֹן אֶחָד בִּלְבָד. וְדִכְוָתָהּ (דברים כט, כח): הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם, לָמָּה נָקוּד עַל לָנוּ וּלְבָנֵינוּ וְעַל עי"ן שֶׁבְּעַד, אָמַר לָהֶם עֲשִׂיתֶם גְּלוּיִם אַף אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם אֶת הַנִּסְתָּרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לָמָּה נָקוּד, אֶלָּא כָּךְ אָמַר עֶזְרָא אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר לָמָּה כָּתַבְתָּ אוֹתָן אוֹמַר לוֹ כְּבָר נִקַּדְתִּי עֲלֵיהֶם, וְאִם יֹאמַר לִי יָפֶה כָּתַבְתָּ כְּבָר אֶמְחֹק נְקֻדּוֹתֵיהֶן מֵעֲלֵיהֶן.