Dibur_hamatchil על שמות 22:8

על כל דבר פשע. תנן על כל דבר פשע כלל. על שור על חמור על שה על שלמה פרט. על כל אבדה חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שהן מיטלטלין אין גופן ממון, יצא הקדש רעהו אמר רחמנא ולא הקדש. אימא בבעלי חיים מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ובמשא וכו' אבל עופות לא אלא כל רבויא הוא. והא גבי מעשר דכתיב כל ודרשינן ליה בכלל ופרט דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' אמרי בכל כלל כל רבויא הוא ואי בעית אימא כל כלל הוא וכו'. ומאי שנא הכא דאי סלקא דעתך על כל דבר פשע לכלל ופרט הוא דאתא מכדי הא כתיב מעיקרא כלל ופרט וכלל כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור הדר וכלל. ואי סלקא דעתך האי כל נמי לכלל ופרט הוא דאתא ניכתבינהו רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל ופרט למה לי למיהדר למיכתבינהו כללא אחרינא שמע מינה לרבוייה. אי לרבוייה כל הני פרטי למה לי חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות, שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים, על כל אבדה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל שנאמר על כל אבדה. על כל דבר פשע כל דבר פשיעה (כתוב ברמז רפ"א). החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד. מנא הני מילי דתנו רבנן על כל דבר פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה כמעשה. ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר אם לא שלח ידו. אמרו להם בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו אם כן מה תלמוד לומר על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מנין תלמוד לומר על כל דבר פשע: