Musar על שמות 22:8

הכתוב אומר: ״ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים״ (בראשית ח:א). ואמרו חז״ל: ״אמר רבי שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין. כל מקום שנאמר ה׳ מדת רחמים: ׳ה׳ ה׳ אל רחום וחנון׳ (שמות לד:ו), וכתיב: ׳וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו:ה), וינחם ה׳ כי עשה את האדם (בראשית ו:ו), ויאמר ה׳ אמחה וגו׳ (בראשית ו:ז); אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים. כל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין: ׳אלהים לא תקלל׳ (שמות כב:כז); ׳עד האלהים יבא דבר שניהם׳ (שמות כב:ח), וכו׳. ׳ויזכר אלהים את נח׳. מה זכירה נזכר לו? שזן ופרנס אותם כל שנים עשר חודש בתיבה, ויזכר אלהים את נח, והדין נותן בזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה״ (בראשית רבה לג:ג).

צריך להתוודות ולפרוט. וכל המתוודה, אין דינו מסור כי אם בידו של הקב"ה ורחום הוא, ונחם על הרעה. ולפי שהאדם קרוב אצל עצמו, אינו נידון על פיו, שנאמר (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים, ואמרו רז"ל (ב"ק סד, ב) פרט למרשיע את עצמו. והעושה כן, הקב"ה מעביר לו על כל פשעיו, דכתיב (תהלים לב, ה) אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. ונתקנו חמש תפילות ביום זה, שהוא כנגד היובל העליון, וכנגד חמשה שערים. עד כאן לשון בעל תולעת יעקב:

א"ר שמואל בר נחמני, אוי להם לרשעים שהופכים מדת הרחמים למדת הדין, שנא' (בראשית ו, ז) ויאמר ה' אמחה את האדם, ואין ה' אלא מדת רחמים, שנא' (שמות לד, ו) ה' ה' אל רחום וחנון. ואשריהם הצדיקים שהופכין מדת הדין למדת רחמים, שנא' (בראשית ל, כב) ויזכור אלהים את רחל, ואין אלהים אלא מדת הדין, שנא' (שמות כב, ח) עד האלהים יבא דבר שניהם.