הלכה על במדבר 6:2

הַנְּזִירוּת הוּא נֵדֶר מִכְּלַל נִדְרֵי אִסָּר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ב) "כִּי יִדֹּר נֶדֶר נָזִיר" וְגוֹ'. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיְּגַדֵּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ה) "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ". וְאִם גִּלֵּחַ בִּימֵי נִזְרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ה) "תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ". וְכֵן אָסוּר לְהִטָּמֵא לַמֵּתִים אוֹ לֶאֱכל דְּבָרִים שֶׁאֲסָרָן הַכָּתוּב עָלָיו (במדבר ו ד) "מִגֶּפֶן הַיַּיִן" (במדבר ו ד) (במדבר ו ח) "כָּל יְמֵי נִזְרוֹ":

הָעַכּוּ''ם אֵין לָהֶן נְזִירוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":

נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. וְהָאָב אוֹ הַבַּעַל מֵפֵר נְזִירוּת הָאִשָּׁה אִם רָצָה כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. אֲבָל הָעֶבֶד יֵשׁ לְרַבּוֹ לָכֹף אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים וְאִם לֹא כָּפָה אוֹתוֹ נוֹהֵג נְזִירוּת: