מדרש על במדבר 6:2

[תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נְזִיר שִׁמְשׁוֹן מֻתָּר לִטָּמֵא לְמֵתִים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹמֵר: נְזִיר שִׁמְשׁוֹן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁיָּצָאת נְזִירוּת מִפִּיו וְכוּ'. תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר טָמֵא, חוּץ מֵאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא אֵלַי מִן הַדָּרוֹם, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מֶה רָאִיתָ לְשַׁחֵת שֵׂעָר נָאֶה זֶה? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאָבִי בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְנִסְתַּכַּלְתִּי בְּבָבוּאָה שֶׁלִּי, וּפָחַז יִצְרִי עָלַי, וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ: רֵיקָה, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, שֶׁסּוֹפְךָ לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה, שֶׁאַגַלֶּחֲךָ לַשָּׁמַיִם! עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נְזִירִים בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: (במדבר ו׳:ב׳) "אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'"]. וְשִׁמְשׁוֹן, לָאו נָזִיר הֲוָה? וְהָכְּתִיב: (שופטים י״ג:ה׳) "כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר". הָתָם, מַלְאָךְ הוּא דְּקָאָמַר. וּמְנָא לָן דְּאִיטְמִי לְמֵתִים? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (שם טו) "בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ", דִּילְמָא (גרדני גרדי) [גֵּרוּיֵי גָּרִי] בְּהוּ, וְלָא נָגַע בְּהוּ? אֶלָּא מֵהָכָא: (שם יד) "וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ, וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם". דִּילְמָא אַשְׁלַחִינָןבְּרֵישָׁא וְהָדַר קַטְלִינְהוּ? "וַיַּךְ, וַיִּקַּח" כְּתִיב! וְדִילְמָא גּוֹסְסִין שָׁוִינוּן? אֶלָּא, גְּמָרָא גְּמִירִי לָהּ.

ג תַּנְיָא, אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר טָמֵא, אֶלָּא אֶחָד. פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, רְאִיתִיו [שֶׁהוּא] יְפֵה־עֵינַיִם, וְטוֹב־רֹאִי, וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׂעָרְךָ זֶה נָאֶה? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לְמַלֹּאת מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְנִסְתַּכַּלְתִּי בְּבָבוּאָהשֶׁלִּי, וּפָחַז יִצְרִי עָלַי, וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע, לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֲגַלֵּחֲךָ לַשָּׁמַיִם. מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: (במדבר ו׳:ב׳-ג׳) "אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר, נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". מַתְקִיף לָהּ רַבִּי מָנִי: מַאי שְׁנָא אָשָׁם נָזִיר טָמֵא דְּלָא אָכַל, מִשּׁוּם דְּאַתִּי עַל חֵטְא, כָּל אֲשָׁמוֹת נַמִּי לָא לֵיכוֹל, דְּעַל חֵטְא בָּאִין! אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָה: הַיְנוּ טַעְמָא, כְּשֶׁהֵן תּוֹהִין, נוֹזְרִים, וּכְשֶׁהֵן מִטַּמְאִין וְרַבִּין עֲלֵיהֶם יְמֵי נְזִירוּת, מִתְחָרְטִין בָּהֶם, וְנִמְצְאוּ מְבִיאִים חֻלִּין לַעֲזָרָה.

(דף ט ע״ב) תניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פ״א בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה נאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו ב) איש כי יפליא לנדור נדר להזיר לה׳ מתקיף לה ר׳ מני מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל משום דאתי על חטא כל אשמות נמי לא ליכול דעל חטא באין א״ל ר׳ יונה היינו טעמא כשהם תוהים נוזרים וכשהם מטמאים ורבין עליהם ימי נזירות מתחרטין בהם ונמצאו מביאים חולין לעזרה: