הלכה על בראשית 1:4: משנה תורה ופסיקה יהודית

ואחר שבארתי לך ענין קדוש אבאר לך ענין הבדלה למען לא תחסר כל על שלחנך בין בחול בין בשבת, כי גם ההבדלה היא כבוד השבת לזכור את יום השבת בבואו וצאתו, כמו שדרשו רז"ל (פסחים דף ק"ו) זכור את יום השבת זכרהו בכניסתו וביציאתו: ודע כי ההבדלה בארבע ברכותיה היא רמוזה בפרשה ראשונה של בראשית. ברכה ראשונה בורא פרי הגפן רמוזה בפסוק ראשון במלת הארץ שהיא הגן הגפן בגן, והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ברכה שניה עצי בשמים רמוזה בלשון ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כי הריח באמצעות הרוח. שלישית בורא מאורי האש הוא שכתוב יהי אור. רביעית המבדיל הוא שכתיב ויבדל אלהים בין האור. וכשם שמצינו הבדלה בהקב"ה בתחלת המלכות בבריאת העולם וחידושו, כך מצינו בו קדוש ביום השבת שהוא איסור המלאכות הוא שכתוב (בראשית א׳:כ״ז) ויברך אלהים ויקדש אותו ברכו במן וקדשו במקושש:

אין משיחין אחר כוס של ברכה ואין מברכין על כוס של פורענות. מאי כוס של פורענות כוס שני. וטעמא דמילתא משום זוגות כדתנן השותה כפלים לא יברך משום (עמוס ד׳:י״ב) הכון לקראת אלהיך ישראל. וטעם איסור הזוגות לפי שהכשפנים והמורכבים משתים שולטין על כל מי שאוכל ושותה זוגות. ועוד טעם אחר להרחקת השניות שהם הנרדפים מכח האחד והזוגות מכח השניות. וכדי לקבוע בלב ענין אחדות והתרחק מאמונת השניות כענין שכתוב (משלי כ״ד:כ״א) ועם שונים אל תתערב. וכן מן השניות ואילך על כן אסרו הזוגות אפי' בדברים הנאכלים והנשתים, כי ראוים הם הענינים הטבעיים להיותם אות וסימן לענינים הראויים, בשכבר ידעת כי הדעות האמתיות צריכות הן לפעולות ואתה רואה במעשה בראשית שלא נאמר כי טוב ביום שני. ואמרי' בראשית רבה כי בו נברא המחלוקת וגיהנם ואין ספק כי כיון שנבראו בו דברים כאלה הרי הוא מזיק שאסרו להתחיל בו כל מלאכה, הוא שאמרו רז"ל אין מתחילין בב' כי מי שמוסיף על האחד אין הטוב נמצא בו, ולכך נקרא יום שני הוא מלשון שנוי כי האחד אין בו שנוי הוא שכתוב (מלאכי ג׳:ו׳) כי אני ה' לא שניתי. אך יום שני הוא תחלת שנוי ממנו ואילך שנוי הנבראים כלם הרצון בשאר הימים אחריו מצינו קטרוג בכלם שהרי בג' תוצא הארץ עץ פרי ולא הוציאה אלא עץ עושה פרי. וכן ברביעי קטרגה הלבנה ואמרה לא נאה לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. וכן בחמישי הרג את הזכר שבאורו גנז את האור העליון. וכן בששי חטא אדם ושנה רצון השם, ועליו נאמר (איוב י״ד:כ׳) משנה פניו ותשלחהו, והנה יום שני סבה לכלם כי כלן באי כחו ונמשכין אחריו. ומה שאמר הכון לקראת אלהיך ישראל שהוא האחד והוסיף ישראל לפי שהם עם אחד מיוחד לאל אחד שנא' (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ראוי לך שתכין עצמך ותכון לקראת האחד ושלא תאכל ותשתה זוגות כדי שלא תחשוב בלבך שניות:

(פסק) ומאן דקדיש ומן קמי דלטעום אשתעי הדר מברך בורא פרי הגפן וטעים והיכא דיהבו ליה כסא לקדושי וקדיש ואישתלי ולא טעים ושקלוה אחריני ושתיוה מייתן ליה כסא אחרינא ומברך בורא פרי הגפן ושאתי דאמר מר (פסחים קז. ע"ש) המקדש טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. פסק והיכא דפשיטא ליה מילתא דלגבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא לקדושים עליה ואיתרמי ליה חמרא במנחה דמעלי שבתא אי נמי יתיב קא שתי חמרא בפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא משכח חמרא מקדש מבעוד יום ואומר ויכולו ואף על גב דאיכא עדנא טובא ולאורתא כד אתי לביתיה מקדש אריפתא להוציא בניו ובני ביתו. והיכא דקא בעי לצלויי בשבתא בערב שבת במנחה מצלי דאמר (ברכות כא.) רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. ואי מקדש או מצלי של שבת אסור למיעבד עבידתא דהא קבלה לשבת עליה דאמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת אמר ליה בדילנא. והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוא חמר מדינה מברך ומבדיל על שיכרא. והיכא דקדיש ליה באושפיזיה ואיתרמו ליה אינשי בדוכתא אחרינא דלא גמירי לקדושי הדר מקדש להו דאמר רב אשי (ר"ה כט:) כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא הדר מקדש להו אמר להוציא אחרים ידי חובתן שפיר דמי. והשתא דקיימא לן מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבא דמיתבעי ליה לאפסיקי ממיכל ומשתא מבעוד יום דשבתא מהו לאבדולי כיון דאמר מר בשאר שבתות מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה הכא נמי אומר הבדלה מבעוד יום או דילמא כיון דאילו מבדיל קבליה לתשעה באב כדרב דאמר ליה בדילנא ואיחייב ליה בעינוי דשוייה חול דאמר בין קודש לחול ואיתסר ליה בשתיה דהא אמרינן גבי יום הכיפורים (עירובין מ:) ליקדיש על כוס ולימא זמן ולשתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילוי' טו הילכך ליתרח עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שארי תענית מקמיה דליטעום מידי ושארי תעניתי' ואף על גב דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום אין טפי לא הני מילי היכא דהוה שארי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא וכן שליחא דציבורא מבדיל בכנישתא אבל על נורא לא ליבריך דאמר (פסחים קו.) רב יעקב אבל לא על האור וכן תאני שילא מארי אבל לא על האור מאי טעמא כיון דלא הויא שביתה לאור לא מברכינן עילויה. ואין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות ובמוצאי יום הכיפורים משום דהוה אסיר לאישתמושי בה אבל בימים טובים דשרי לאישתמושי בנורא לא צריכינן לברוכי על נורא דימים טובים דתנו רבנן (ברכות נג.) אור ששבת מברכינן עליו שלא שבת אין מברכין עליו מאי שבת אילימא שבת מחמת מלאכה הא לא שבת לא מברכינן והתניא אור של חולה של חיה ועששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מברכין עליהן אמר רב נחמן בר יצחק מאי שבת שבת מעבירה דלא אישתמשו ביה בשבת באיסורא. וכי מברכינן עילוי אור במוצאי יום הכיפורים לא מברכינן אלא עילוי אור ששבת אבל שיצא מן העצים ומן האבנים במוצאי שבת מברכינן עליה הואיל ותחילת בריתו דנורא באפוקי שבתא איברי אבל במוצאי יום הכיפורים לא מברכינן עליה (פסחים נד.) דתני חדא אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכים עליו לא קשיא הא במוצאי יום הכיפורים הא במוצאי שבת. ומדאורייתא מנלן דמבדלינן על האור (ירושלמי ברכות פ"ח) דכתיב (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור. ואור של כבשן לא מברכינן עליה דלא לנהורא עביד. ואור של תנור ושל כירה בתחילה אין מברכין ובסוף מברכין עליו. פסק ואור של בית הכנסת היכא דאיכא אדם חשוב דמדליק משום ליתיה אף על גב דלא צריך לנהורא לא מברכינן עליה היכא דליכא אדם חשוב לנהורא קא מדליקין ומברכינן עליה (שם) אר"י אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצו' ואין מברכין על האור עד שיאותו לאורו ומש"ה פשטינן ידים בהבדלה למיחזא אי איכא נהורא או לא דכיון דלאו בורא האש מברכינן אלא בורא מאורי האש אי איכא נהורא מברך אי לא משתמש לנהורא לא מברך ואי חזאי בחבריה או במידי אחרינא שפיר דמי וכד איכא בשמים ומאור בהבדלה מברך על הבשמים ברישא והדר על מאור (פסחים קג.) דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתי לקמייהו מאור ובשמים שקל רבא בריך על בשמים ברישא אמר ליה והא בין בית שמאי ובין בית הלל מאור ואחר כך בשמים דתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה עאני רבא בתריה זו דברי רבי מאיר אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דרבי יהודה: