הלכה על קהלת 4:17

לז.
תנו רבנן הצריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה. א' רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו יכול לעמוד על רגליו אבל יכול לעמוד על רגליו תפילתו תפילה. ועד כמה עד פרסה הילכך צריך לאפנויי אסיר לצלויי עד דמפני. ואי מצלי לא מיקבלא עלותיה. ותניא אידך הצריך לנקביו אל יתפלל משום שנ' (עמוס ד׳:י״ב) (הטו) [הכון] לקראת אלקיך ישר'. (קהלת ד׳:י״ז) שמור רגלך באשר תלך אל בית האלהי'. א"ר יוסי ואיתימ' ר' חננא בר פפא שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפניו. ומיבעי ליה (לרבויי) [לדכויי] ולנקויי נפשיה והדר (מעלי) [מצלי] שנ' (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה וגו' ומאן דקאי בי כנישת' אחורי שליחא דציבורא מחייב לכווני דעתיה. ובתר דקא חתים שליח' דציבור' על כל חותם ברכה וברכה ליהוי עונה אמן. דהכי אמור רבנן מאי דכת' (תהילים ל״א:כ״ד) (פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים) [אמונים נוצר ה']. אילו שעונין אמן באמונה: אומ' השליח ציבור ברוך מחייה המתים. והן עונין אמן. ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינין שהק' מחיה המתים. וכן גואל ישראל. והם מאמינין בהק' שעתיד לגאלם וכן בונה ירושלם: הוי נוצר אמונים:

ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אפילו קרבים של בני אדם ובני מעים צריכים לברך את ה' לפיכך צריך לבדוק עצמו יפה כשהוא בא להתפלל ואין להביא בטן מלא צואה לפני הקב"ה לברכו וצריך לנענע כל גופו בשעת התפלה דכתיב (תהלים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך כתיב (קהלת ד יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שלא יהיו רגליך מטונפות וכתיב (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל כשאדם בא לפני מלך ב"ו לא יבא כאדם שבא בשוק אלא יתעטף להיות לפניו באימה וביראה וכבוד אנו שהולכים לפני אדון כל הארץ יתברך שמו עאכ"ו שיש לנו להתעטף להיות לפניו באימה וביראה אוי להם לאותם הממתינים מלהתעטף משבת לשבת כדי שלא ישחקו עליהם בני אדם ואינן חושבין שמא ימותו ולא יוכלו ליתן כבוד למי שנתן מתנתו עצמה שכתוב עליו ית' לבושיה כתלג חיור ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר יכין צדיק ורשע ילבש:

חלון שהולך כנגד רשות הרבים ובני אדם עוברים לפניו לבית הכנסת אותם שישנים באותו החדר או שום אדם לא ישפכו מי רגלים מן החלון לפי שבהשכמה הולכים לבית הכנסת וההולכים בחשך לא יוכלו להזהר שלא יהיו מטונפים במי רגלים כשהולכים לבית הכנסת וכתיב (קהלת ד יז) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים: