מדרש על קהלת 4:17

עד וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ד׳:י״ז) "שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים". ("וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זֶבַח, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע". שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים".) שְׁמֹר עַצְמְךָ שֶׁלֹּא תֶּחֱטָא, וְאִם תֶּחֱטָא הָבֵא קָרְבָּן לְפָנַי. "וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ [דִּבְרֵי חֲכָמִים"]. ("מִתֵּת הַכְּסִילִים זֶבַח".) אָמַר רָבָא: הֱוֵי קָרוֹב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאִם חוֹטְאִים מְבִיאִין קָרְבָּן וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. ["מִתֵּת הַכְּסִילִים"], וְאַל תְּהִי כַּכְּסִילִים, שֶׁחוֹטְאִין וּמְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. "כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע", אִי הָכִי, צַדִּיקִים נִינְהוּ! אֶלָּא, אַל תְּהִי כַּכְּסִילִים שֶׁחוֹטְאִין וּמְבִיאִין קָרְבָּן, וְאֵינָם יוֹדְעִים אִם עַל הַטּוֹבָה הֵם מְבִיאִים אוֹ עַל הָרָעָה הֵם מְבִיאִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בֵּין טוֹב לְרַע אֵינָן מַבְחִינִין, [וְהֵם] קָרְבָּן מְבִיאִין לְפָנַי?! (אמר) רַב (אסי) [אַשִׁי], וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא [אָמַר]: שְׁמֹר נְקָבֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה לְפָנַי.

שמר רגלך כאשר תלך אל בית. המלכים והשופטים כענין שנ' אלהים לא תקלל. וקרוב לשמוע דברי הדיינים. מתת הכסילים זבח, שלא תהא כמו הכסילים שמכעיסין את השופטים וחוזרין ומפייסין אותם בתשורת וזבחתם. כי אינם יודעים הכסילים לעשות רע. לעשות רעיון השופט בתחילה עד שמבין אותם ואז מבינים. ס"א אינם יודעים שהם עושים רע לפי שהם כסילים. ס"א שמר רגלך שתהיה נקי מכל חטא כי כאשר תחטא תלך אל בית האלהים להביא קרבן וקרב לשמוע התורה. מתת הכסילים זבח. שחוטאים ומביאים קרבן כי אינם יודעים לעשות דעות קונם. ס"א אינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם לאו.