Quotation_auto על קהלת 4:17

צו את אהרן. קשר זאת הפרשה עם פרשה שלמעלה. פירשו במדרש השכם ואמרו שם. מה כתיב למעלה מן הענין והשיב את הגזלה אשר גזל. ואם עשית כן זאת תורת העולה. מה טעם כי אני השם שונא גזל בעולה. ד"א זאת תורת העולה. שהיא מעולה מכל הקרבנות. לפי שכל הקרבנות באין על חטא. והעולה אינה באה על חטא ועון. ולכן היא בראש הקרבנות דכתיב זאת התורה לעולה. דבר אחר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח. כל המעלה עצמו סופו ליפול באש. וכן מצינו בדור המבול שאמר מה שדי כי נעבדנו ונידונו באש. שהרתיח עליהם את התהום לשרוף רגליהם שהיו מכסים בהם מעינות תהום. דכתיב בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם. וכן פרעה אמר מי השם וגו'. ונידון באש. דכתיב ואש מתלקחת וגו'. וכן סדומיים דכתיב בהו הלא זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם. מה כתיב בהו וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. וכן סנחריב נתגאה ואמר מי בכל אלהי הארצות. מה כתיב ביה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. ואמרו כמין שתי חוטי אש נכנסו בחוטמיהן ונשרפו מבפנים ונשארו בגדיהם. דכתיב ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש. איזהו כבודו של אדם זה מלבושו. וזה בזכות אביהם דכתיב ויקח שם ויפת את השמלה. רמזו בזה שלא היה להם נפשות שנקראו כבוד. אלא כבוד המלבוש שהוא כבוד חיצוני ולא כבוד פנימי. וכן מלכות אדום על שנתגאו. עתידים ליפול באש דכתיב ושלחתי אש בבצרה. היינו דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו'. רמזו בקשור הפ' שאין הקרבנות רצויין מצד עצמם. כי טוב לאדם שלא יחטא. משיחטא ויביא קרבן. כאומרו הנה שמוע מזבח טוב. ואמר וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח אשר אין יודעים לעשות רע. ואמרו בברכות בין טוב לרע אין מבחינין. קרבן מביאים לפני. לרמוז כי החוטא אלו ידע להבחין בין טוב לרע. לא היה חוטא צריך קרבן וזהו אשר אין יודעים לעשות רע. או יהיה כפי המפרשים שאמרו אשר אין יודעים לעשות רק רע. או יהיה פירושו אשר אין יודעים לעשות רע. לתקן הרע. כמו ובן הבקר אשר עשה. וכן לא עשה לרעהו רעה לא תקן בשביל רעהו הרע שעושה. או יהיה מן שם עשו דדי בתוליהן. וכן בכאן אין יודעין לעשות ולעכב ולכבוש הרע. ובפירוש קהלת הארכתי בו:

אחר לידת יוסף כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני. הטעם בזה לפי שראה שהשם השלים תאותו לזכור לרחל. לפי שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל. ולכן כשנולד יוסף שאל לו רשות דרך מוסר. וי"א כי הטעם בזה כי כל עוד שלא ילדה רחל היה מפחד שיקחה ממנו. כאלו אינה הוגנת לו או הוא שונא לה אחר שלא ילדה עד כאן. ואז א"ל נחשתי כלומר בנסיון ראיתי בדבריך. ולכן לא תעזבני כי כל אשר תשאל ממני אתן לך. ואולי אמר זה לפי שאמר נחשתי. וידוע בדברי הנחש כי המבקש דבר מה לעשותו צריך שיתן כל מה שמבקשים ממנו בין רב למעט. ולכן השיב לו יעקב פעם שנית. אתה ידעת את אשר עבדתיך באמונה. ויברך ה' אותך לרגלי בסבת תפלתי. כמו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ולא לסבת נחושך. והוא חזר לסבת הנפש ואמר מה אתן לך. כי הכל תלוי בפיך. לזה השיבו לא תתן לי מאומה כי לא נחש ביעקב. אלא אם תעשה לי את הדבר הזה אשוב לרעות צאנך. ובזוהר אמרו שאמר לא תתן לי מאומה. לפי שלבן אמר נקבה שכרך עלי לפי שראה לבן שיעקב היה חומד הנשים עד שהיו לו ד' נשים. ולכן א"ל אם אתה חפץ בנקבה אחרת אמור לי. וזהו נקבה שכרך עלי מה נקבה תרצה בשכרך ואתן לך. לזה א"ל לא תתן לי מאומה. כי כל שעשיתי היה לשם שמים. ואולי לזה א"ל לא תתן לי מאומה. לא תשים לי מום בזה. כמו שאחז"ל ואל תעש לו מאומה. הסר משם כל שה. כלומר אני יודע שאתה רמאי ובעלילה אתה בא עלי. לכן אני רוצה לשמור עצמי מכל החשדות. הסר משם כל שה נקוד וטלוא. והנולדים מכאן ולהבא מאלו המראות והיו שכרי. בענין שתענה בי צדקתי כשתחשדני. ולכן לפי שחשב לבן שכל זה היה עושה יעקב לרמותו ולילך לגנוב צאנו. סיפר ששם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לעשות במקלות ציורים נקודים עקודים בגלוי הקליפות. והציב המקלות ברהטים בענין שיחמו הצאן אל המקלות. כי הדברים הטבעיים לפעמים פועלים מצד הראות. כמו שמתעוררת תאות המאכל בראות אדם כנגדו אוכל טוב. וזהו ויחמו הצאן ותלדנה הצאן עקודים נקודים. וזהו היה עושה בזמן מיוחד כאמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות. אבל בהעטיף הצאן לא ישים. בענין שהזמן יסייע לראיית המקלות: