הלכה על שמות 12:46

כָּל הָאוֹכֵל מִן הַפֶּסַח אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֹּאכַל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה". וְהוּא שֶׁיַּנִּיחֵנוּ בַּחוּץ. שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ כְּשַׁבָּת לְפִיכָךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וְהַנָּחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בְּפֶסַח שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן נִפְסַל. מִן הָאֲגַף וּלְפָנִים כִּלְפָנִים מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ וְהָאֲגַף עַצְמוֹ שֶׁהוּא עֳבִי הַפֶּתַח כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וָעֳבִי הַכְּתָלִים כִּלְפָנִים. הַגַּגִּים וְהָעֲלִיּוֹת אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת:

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) "מִן הַבָּשָׂר חוּצָה". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילָךְ וְאוֹכְלִין וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילָךְ וְאוֹכְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ מְעֹרָבִים:

הַשׁוֹבֵר עֶצֶם בְּפֶסַח טָהוֹר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ". וְכֵן נֶאֱמַר בְּפֶסַח שֵׁנִי וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. אֲבָל פֶּסַח שֶׁבָּא בְּטֻמְאָה אִם שָׁבַר בּוֹ עֶצֶם אֵינוֹ לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ בְּטָהוֹר וְלֹא בְּטָמֵא. אֶחָד הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר אוֹ שֶׁשָּׁבַר בּוֹ עֶצֶם מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ שֶׁשָּׁבַר אַחַר כַּמָּה יָמִים הֲרֵי זֶה לוֹקֶה: