הלכה על שמות 21:19

וּמִנַּיִן שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵיבָרִים (שמות כא כד) (ויקרא כד כ) "עַיִן תַּחַת עַיִן" תַּשְׁלוּמִין הוּא. שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כא כה) "חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה" וּבְפֵרוּשׁ נֶאֱמַר (שמות כא יח) "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּאֶגְרוֹף" וְגוֹ' (שמות כא יט) "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא". הָא לָמַדְתָּ שֶׁתַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר בְּחַבּוּרָה תַּשְׁלוּמִין. וְהוּא הַדִּין לְתַחַת הָאָמוּר בְּעַיִן וּבִשְׁאָר אֵיבָרִים:

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּשֶׁבֶת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְרִפּוּי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא יט) "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא":

זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות כא יט) "עַל מִשְׁעַנְתּוֹ" אֵינוֹ שֶׁיַּהֲלֹךְ וְהוּא נִשְׁעָן עַל הַמִּטָּה אוֹ עַל אַחֵר. שֶׁאֲפִילוּ הַנּוֹטֶה לָמוּת יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל הַמִּשְׁעֶנֶת. לֹא נֶאֱמַר מִשְׁעַנְתּוֹ אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה מְהַלֵּךְ עַל מִשְׁעֶנֶת בֻּרְיוֹ וְלֹא יִהְיֶה צָרִיךְ כֹּחַ אַחֵר לְהִשָּׁעֵן עָלָיו: