הלכה על שמות 24:10

וצריך שתדע כי אין אכילתו של אדם אלא דמיון איננו דבר אמתי ולא פעולה ודאית, כי הוא דבר כוזב וענין משתנה ועובר באיברים האמצעיים בסבה אחר סבה, אך הרעיונים הזכים בחכמה ובדבקות המחשבה באור השכל בחכמה העליונה היא האכילה הקיימת הודאית, כענין שדרשו חז"ל (שמות כ״ד:י״א-י״ב) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ר' יוחנן אומר אכילה ודאית שנאמר (משלי ט״ז:ט״ו) באור פני מלך חיים. וצריך שתשכיל בפסוק זה למה הוצרך לומר ויחזו והלא כתיב למעלה ויראו אלא מפני שהזכיר ויראו כדי שלא תבין ראיה ממש בחוש העין לכך הוצרך מיד ויחזו ללמדך שאין ראייה זו אלא בנבואה, וזהו ויחזו את האלהים מלשון מחזה. וביאור הכתוב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שזכו האצילים לראות בנבואת אספקלריא שאינה מאירה בלא מחיצה וכל שאר ישראל במחיצה ומשה בראייה ממש. ויאכלו וישתו כלומר שאכלו ושתו במחזה הזה היא האכילה הודאית. ועוד אפשר לפרש ויאכלו וישתו שראו בנבואה המדה שממנה אכלו ושתו, כלו' כי ממנה הגיע להם המן שהוא עיקר פרנסתם כענין שכתוב (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה, וכתיב (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר. וכבר ידעת כי הפרנסה מזדמנת בלילה וזהו שאמר (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה, וכן היה המן יורד במשמרה שלישית של לילה בשעה שהיו ישראל ישנים על מטותיהם במדבר ולמחר משכימים ומוצאין פרנסתן מזומנת הוא שכתוב (שם) וילקטו אותו בבקר בבקר. וכן תמצא בבית המקדש בבית ראשון שהיו הגשמים יורדים בלילי רביעיות ובלילי שבתות ולמחר משכימים למלאכתם ולא היו מתבטלין. וכן תמצא בחזקיהו שאמר רבש"ע אני אין בי כח לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אתה ישן על מטתך ואני עושה שנאמר (מלכים ב י״ט:ל״ה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, ועל זה אמר דוד (תהילים קכ״ז:ב׳) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת וגו' כן יתן לידידו שנא, ביאור הכתוב מה שמשיגים האומות אחר העגל שמשכימים ומאחרים ואוכלין לחם העצבים כן יתן לידידיו שנה, הדבר הזה יתן הקב"ה למי שהוא אוהב בשעה שהוא ישן ואין לו צורך לטרוח כלל. ומעתה ענין ויאכלו וישתו אינו אומר אלא לענין האכילה הודאית, או לענין אכילת המן שהיה תולדת האור העליון שהיא האכילה הודאית.

אמנם, מקור הדברים מאין הוציאו זה, והרי לכאורה נראה דכעין הרקיע הוא מראה תכלת ירוק לבנוני (העלל ליכטיג היממעל בלאה), ונראה שהוציאו זה ממה דאמרינן במס' חולין וכמה דוכתי, תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א׳:כ״ו). וכן הוא בזוה"ק ויקרא (כט.) תכלת שבציצית כמעשה לבנת הספיר, וכפי זה לכאורה אינו מובן הא דאמרינן במדרש במדבר רבה (פ"ב) בצביעת מפות הדגלים דצבע מפה שלו דומה לצבע אבנו, וקאמר (שם) יהודה נופך וצבע מפה שלו דמותו כעין שמים כו' יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול יעו"ש. ולכאורה הרי אמרינן ורקיע דומה לאבן ספיר, וכאן אמרינן דשמים דומה לנופך, וכלפי ספיר היתה המפה צבוע שחור דומה לכחול. ונראה דיש חילוק בין שמים לבין כעצם השמים לטהר, דשמים שלא בטהרו שפתוך ביה לבנונית זריחת השמש, הוא במראה ירוק לבנוני נוטה לירוק עשבי, כמראית אבן נופך. אכן במראית אבן הספיר כתיב כעצם השמים לטהר, דהיינו עצם מראה דמות הרקיע כשאין שום דבר מעורב בו אז הוא שחור דומה לכחול, דהיינו ירוק שחורי קצת, וכמו שבאמת אנו רואין החילוק בין אבן הנופך לאבן הספיר שהנופך נוטה לירוק עשבי, והספיר הוא יותר ירוק שחורי, ומזה הוציא הרמב"ם ז"ל שאמר כפתוך שבכחול כי פתוך הוא לשון מעורב שאינו עמוק כל כך כאינו מעורב, וזהו פתוך שבכחול, וזהו שסיים הרמב"ם ז"ל וזה הוא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע הוא סובב הולך על הכתוב כעצם השמים לטהר, והוא מתאחד עם פירש"י ז"ל שלעת ערב שאין אור השמש מעורב עם מראה הרקיע אז הוא ירוק שחורי קצת וכן הרקיע סמוך לשמש, שרחוק מן השמש, השמש זורחת עליו והוא מלבין. אבל סמוך לשמש אפילו ביום הוא ירוק שחורי, ורק שאם מביטים על הרקיע ביחד עם השמש אין האדם יכול לראות את עצם הרקיע, ורק דרך שפורפרת יכול לראות מראהו והוא ירוק ספירי נוטה לשחרות קצת:

וכן הוא משמעות לשון הזוה"ק (בראשית נא) נהורא תכלא אוכמא יעו"ש, ובזוה"ק (פנחס רכז) ותרין גוונין רשימין בטלית חד חוור וחד תכלת ועל תרין גוונין אלין אתמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר לבנת לובן דספיר דאיהו כליל בתרין גוונין רחמי ודינא חוור ואוכם אוכמי דתכלת כו' יעו"ש, וע"ע זוה"ק (שלח קעה) וברע"מ (שם), מבואר מכל זה דמראה תכלת נוטה לשחרות דהיינו ירוק שחורי, ובזה מתפרש היטב לשון הזוה"ק (תרומה קלט) תכלת דא איהו כרסיא דכתיב ביה (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב ונגה לו סביב בגין דעבדין ביה כריכין לציצית וכד נגה לו אתהדר לגוון ירוק כגון כרתי מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש דהא אישתני גוון תכלא מכמה דהוה כו' יעו"ש, והיינו לפי שמראה התכלת הוא ירוק שחורי קצת (דונקעל בלאה). וידוע שירוק שחורי אין הירקות ניכר בחשכת לילה ונראה כמו שחור ממש אלא כד נגה לו, שהיום מתחיל להאיר קצת, אז מתחיל להיות ניכר הירקות, וכבר רמזנו על זה במאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" (שם):