Quotation_auto על שמות 24:10

ואל משה אמר עלה אל ה'. כבר פירשתי זאת הפרשה בפרשת וישמע יתרו כי כל זה היה במ"ת. ולפי שלא פירש שם ענין הזבחים בא לפרשם כאן. ואמר ויבן מזבח ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים ויקח משה חצי הדם. בחכמתו. או כמאמרם ז"ל שבא מלאך וחלק הדם מחצה במחצה. ושם פירשתי כל הענין הזה של נעשה ונשמע עיי"ש. אח"כ אמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל. שהיו מוכנים לנבואה. ויראו את אלהי ישראל. והשיגו בהשגתם ב' חלקים. איך היתה השגחת הש"י בעליונים ובתחתונים שהכל נשפע מסבתו. וזהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. שזה כנגד השגחת השפלים כאומרו והארץ הדום רגלי. וכן ראו השגה שניה בענייני העליונים. וזהו וכעצם השמים לטוהר. איך היו מתנועעים השמים וכל צבאם בסבתו ולרגלו. ואמר וכעצם השמים לטוהר. לרמוז שהיתה השגתם מבולבלת ובלתי שלמה בסבת האור הגדול של בהירות השמים. כי זאת היא סבת מניעת האור כדאמרינן באותו מלך ששאל לרבי פלוני שיראהו אלוהו. והוציאו בתקופת תמוז וא"ל שישא עיניו ויראהו. וכשנשא עיניו לשמים הכהו מאור השמש בעיניו ולא יכול לראות. וא"ל אם באחד ממשמשיו הקטנים לא תוכל להביט כ"ש בו יתברך. ולכן אמר בכאן למיעוט השגתם וכעצם השמים לטוהר. אבל במשה אמר נגש אל הערפל אשר שם האלהים:

דרש רבא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות חוט של תכלת ורצועה של תפילין בשלמא רצועה של תפילין דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש. אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא:

ומושב בני ישראל כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אם יעשו תשובה (קטז) גואלם אני לדורות ואם לאו גואלם אני לשנים. ומושב בני ישראל (כתוב ברמז ז). ויהי מקץ שלשים שנה וגו' מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין. בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם בין הבתרים. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לבשרו. בחמשה עשר בניסן נולד יצחק שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה'. וכן אתה מוצא שכל זמן שישראל משועבדים שכינה משועבדת עמהן שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וגו' וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטהר ואומר בכל צרתם לו צר. אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין תלמוד לומר יקראני ואענהו וגו' ואומר ויקח אדוני יוסף אותו ומהו אומר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. וכן הוא אומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. רבי עקיבא אומר אילולי הדבר כתוב אי אפשר לאמרו כביכול אמרו ישראל לפני המקום עצמך פדית. וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו ישראל כביכול שכינה גלתה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך וגו'. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום. וכשהם חוזרין שכינה חוזרת עמהם שנאמר ושב ה' את שבותך (קיז) אינו אומר אלא ושב ה' אלקיך. ואומר אתי מלבנון כלה וכי מלבנון היא באה והלא ללבנון היא עולה מה תלמוד לומר אתי מלבנון אלא כביכול אני ואת עולין מלבנון: