הלכה על שמות 35:1

כָּל פָּרָשָׁה מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּסֵפֶר שֵׁנִי אַחַר שֶׁקּוֹרִין סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בַּסֵּפֶר שֶׁהוֹצִיאוּ רִאשׁוֹן. חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בִּ (שמות כז כ) ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ קוֹרִין שִׁשָּׁה מִוְּאַתָּה תְּצַוֶּה עַד (שמות ל יח) ״וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת״ וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִכִּי תִשָּׂא עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר. וְאִם הָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת כִּי תִשָּׂא עַצְמוֹ קוֹרִין שִׁשָּׁה מִכִּי תִשָּׂא עַד (שמות לה א) ״וַיַּקְהֵל״ וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי מִכִּי תִשָּׂא עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת:

בריש פרשת ויקהל (שמות לה א) כתיב: "ויקהל משה" וגו', "אלה הדברים אשר צוה ד' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש" וגו'. וביאורו, שציווה אותם על מלאכת המשכן, ושבשבת אסור לעשות מלאכת המשכן, כמבואר במכילתא. ומזה באה הקבלה לחז"ל ללמוד כללים ועיקרים גדולים במלאכת שבת; דְמִדְנִסְמְכָה עניין שבת למלאכת המשכן, למדנו כל מלאכות שבת ממלאכות שהיו במשכן. וכך שנו חכמים (שבת מט ב): אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן. הם זרעו, ואתם לא תזרעו; וזריעה היתה במשכן לזריעת סממנים (רש"י). הם קצרו, ואתם לא תקצרו וכו'. מזה למדנו ל"ט אבות מלאכות בשבת, כמו שיתבאר, מפני שאלו המלאכות היו במשכן החשובות (ריש ב"ק). ואף שיש כמה מהאבות מלאכות הדומות זו לזו, כמו זורה ובורר ומרקד, שכולם הם לברר האוכל מן הפסולת, אלא שהבירור אינו בעניין אחד, דזורה הוא ברוח, ובורר הוא בידיו, ומרקד הוא בנפה. מכל מקום, כיוון שכולם היו במשכן מהמלאכות החשובות, קרינן להו אבות; ושארי מלאכות הדומות להאבות, קרינא להו תולדות (שם ושבת עג ב).