Musar על שמות 35:1

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (שמות לה, א). האריך בכאן הזוהר (ח"ב קצו, א) במאוד שלא יתערבו הנשים בין האנשים בשעת הוצאת המת, ובל יראו ובל ימצאו. ואמר רבי שמעון רובא דעלמא לא מיתו עד דמטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו, דהא בשעתא דמיתו אפקי ליה לבי קברי, מלאך המות אשתכח ביני נשי כו', ע"ש שהאריך. וכתב שזהו הענין שהיו רגילין בשופרות בשעת מיתה, והוא לערבב השטן. והוא ביני נשי מכח חטא חוה שהביאה מיתה לעולם. ועתה במעשה העגל בא השטן ורקד ביניהם, ועל זה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אילין דכניש לון ואפריש לון לחודייהו, ומלאך המות לא הוה פריש מנו נשין עד דאתוקם משכנא כו', הה"ד (שמות לה, כב) ויבאו האנשים על הנשים. ויביאו האנשים לא כתיב, אלא ויבואו, דארחא לא הוה עמהון אלא לבתר כתפייהו בגין דמלאך המות לא אתפריש מבינייהו עד דאתוקם משכנא כו':

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגומר (שמות לה, א). קשה מאי שנא הכא כתיב בני ישראל, ובציווי מלאכת המשכן כתיב (שם כה, ב) מאת כל איש, הזוהר (ח"ב קצה, א) הקשה קושיא זו. ועוד מה זה (שמות לה, ה) קחו מאתכם. וכתב שציווי מלאכת המשכן מפי הקב"ה למשה דהיינו ויקחו לי תרומה זה היה קודם שעשו העגל, ואז אמר הקב"ה מאת כל איש תקחו תרומה אפילו מערב רב. אבל ציווי משה לישראל היה לאחר מעשה העגל במחרת של יום כפור וקלקול העגל היה על ידי הערב רב, על כן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל דוקא, ואמר קחו מאתכם דוקא ולא מערב רב עיין שם:

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' (שמות לה, א). ששת ימים וגו' (שם ב). אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' (שם לח, כא). ובצלאל וגו' (שם כב). זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו' (במדבר יט, א). בפרשת ויקהל יש להקשות כו', עיין בדרוש ויקהל שלפני זה הדרוש. בפרשת פקודי דוק ברש"י בצלאל כו', וקשה דהכל להיפך, בציווי הקב"ה למשה בפרשת תרומה הוזכרו מקודם הכלים דהיינו ארון שלחן ומנורה, ואחר כך (שמות כו, א) ואת המשכן תעשה עשר יריעות. ובציווי משה רבינו ע"ה לישראל בפרשת ויקהל הזכיר (שם לה, יא) את המשכן ואת אהלו וגו', ואחר כך הכלים הארון והשלחן והמנורה: