קבלה על שמות 35:1

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. רבי חייא פתח, ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו וגו'. תא חזי, מה כתיב בעמלק, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו'. וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מ"ט לא אקשי קמיה, כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו. אלא ודאי, קרבא דעמלק הוה בכל סטרין, לעילא ותתא, דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא, ואתתקף לתתא.

ויקהל משה. רבי אבא פתח, הקהל את העם האנשים והנשים והטף. מה להלן כללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון. שתין רבוא.

ויקהל משה וגו'. אהדר לון כמלקדמין, עובדא דמשכנא. אמר רבי חייא, כלא כמה דאתמר. ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל בלחודייהו, ולא מאינון ערב רב, בגין דאינון ערב רב אמשיכו ליה למלאך המות לנחתא לעלמא. כיון דאסתכל משה ביה, אשדי לאינון ערב רב, לבר, וכניש לון לישראל בלחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה וגו'.