ספר הזהר
פתח ואמר, וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו', ההוא בקר דאברהם הוה נהיר, לקיימא עלייהו בזכותיה, כדין זכותא דאברהם קיימא עלייהו, ואזלו בשלם, ואשתזיבו מן דינא, בגין דההיא שעתא, קיימא עלייהו דינא, לאתפרעא מנייהו, בר דזכותא דההוא בקר דאברהם, אגין עלייהו, ואשתלחו מן דינא, דלא שליט עלייהו בההוא זמנא.
ספר הזהר
ר"א הוה אזיל למחמי לר' יוסי חמוי, ר' אבא וחברוי אזלו עמיה. פתח ר' אלעזר ואמר, יי' בקר תשמע קולי וגו'. יי' בקר מאי בקר. אלא דא בקר דאברהם, דאתער בעלמא. דכתיב, וישכם אברהם בבקר. דהא כד אתי צפרא, ההוא בקר אתער בעלמא, והוא עידן רעוא לכלא, ולמעבד טיבו לכל עלמא, לזכאין ולחייבין. וכדין עידן צלותא הוא, למצלי קמי מלכא קדישא.
ספר הזהר
תא חזי, אברהם אתקין צלותא דצפרא ואודע טיבו דמאריה בעלמא. ואתקין ההיא שעתא, בתקונהא כדקא יאות. דכתיב וישכם אברהם בבקר. יצחק, אתקין צלותא דמנחה. ואודע בעלמא, דאית דין ואית דיין, דיכול לשזבא ולמידן עלמא.