Musar על בראשית 22:3

והנה תראה באברהם אבינו בעניין עקדה, שנאמר (בראשית כב ג): "וישכם אברהם בבוקר..."; ואף על פי שהיה קשה לו לשחוט את בנו יחידו – עשה רצון הבורא יתעלה בזריזות להשכים בבוקר. ומי שעושה מעשיו בזריזות, בזה הוכחה גדולה שהוא אוהב את בוראו, כעבד האוהב את אדוניו ומזרז בעצמו לעשות רצונו. כי הזריזות תלויה בלב האדם, כשאדם מפנה לבו מכל המחשבות האחרות שיש בו, ותופס מחשבה אחת – אז הוא מזדרז בלי ספק. כמו כן עשה אברהם, שהסיר מלבו אהבת בנו ואחז רצון בוראו, וביטל אהבת בנו מפני אהבת הבורא יתברך. ועל כן נזדרז להשכים, כי היתה דעתו קשורה באהבת הבורא יתברך בחשק גדול; על כן נשבע לו הקדוש ברוך הוא לזכור העקידה. כי יש בן אדם העושה עבור אוהבו דבר קשה לו מאוד, ולבו נוקפו לעשות. אבל אברהם ויצחק שניהם עשו מחפץ לבם, כי מדרגת האהבה היתה גדולה מאוד בלבם; ושניהם נתדבקו עם השם יתברך בידיעתם, עד שנתייחדו בייחוד גדול. כי כל כוונתם היתה לפרסם ייחוד הבורא יתברך בעולם, וליישר בני אדם לאהבתו. ובעת שעשו באהבה עבודת השם יתעלה ומצוותיו – נתבטל כוח גופם, ונתדבקה דעתם באהבת הבורא יתברך יוצר עולם. לכן עשו שניהם בזריזות.

הָעִנְיָן הוּא כָּךְ: כִּי בְּכָל צַפְרָא מִתְעוֹרֵר חֶסֶד דְּאַבְרָהָם, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר"; וְהַאי שַׁעְתָּא עֵת רָצוֹן הוּא מְאֹד. וַאֲפִלּוּ הַחוֹלִים הַמֻּטָּלִים עַל עֶרֶשׂ דְּוַי מוֹצְאִים נַחַת רוּחַ בַּבֹּקֶר עַל יְדֵי מַלְאָךְ רְפָאֵל, דְּמִתְגַּלֵּי בְּכָל בֹּקֶר. וְכָל אִנּוּן מְמֻנִּים עַל מַרְעִין לְהַטִּיל חֻלְשָׁא וּמַרְעִין בִּישִׁין עַל בְּנֵי נָשָׁא, כַּד חַזְיָן מַלְאָךְ רְפָאֵל מִתְגַּלֶּה, דַּחֲלִין מִנֵּיהּ וְעַרְקִין, וּכְדֵין רְפָאֵל אוֹשִׁיט אַסְוָתָא לְהַהוּא בַּר נָשׁ הַחוֹלֶה. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ עֵת רָצוֹן אָז לָחֳלִי הַגּוּף, כָּךְ יֵשׁ עֵת רָצוֹן לָחֳלִי הַנֶּפֶשׁ וּנְשָׁמָה, שֶׁהֵן הַחֲטָאִים וְהַעֲבֵרוֹת וּפְשָׁעִים, וְהוּא עֵת רָצוֹן לְהִתְפַּלֵּל בַּבֹּקֶר. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַפַּעַם עֵת רָצוֹן, עַל כֵּן אִם אֵינוֹ רָאוּי זֶה הַמִּתְפַּלֵּל מֵחֲמַת מַעֲשָׂיו שֶׁתְּקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי חָשִׁיב עָלֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאִיהוּ פָּקִיד לְבַעֲלֵי דִּינָא דִּילֵיהּ, דְּלָא יִפְתְּחוּן בְּדִינָא, כִּי הַחֶסֶד וְהַחֲנִינָה אֵינוֹ מוֹסֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֶלָּא הַחֶסֶד וְהַחֲנִינָה הֵן בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבַבֹּקֶר הוּא מִדַּת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, וְלָכֵן מְקַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלַּת בֹּקֶר בְּחֶסֶד.

וזהו סוד (קהלת א, ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. רמז שכל הנהגת העולם היא בבחינת הבל כנזכר. וגם רמז שהנהגה זו הבל היא בערך ההנהגה העתידה שהיא מצד הגבורה. וזהו שאמרו ז"ל במדרש קהלת (יא, יב) תורה שהאדם לומד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח. פירוש, הבל היא ודאי מבחינת הב"ל, אבל תורתו של משיח מבחינת גבורת קין. ועינינו רואות כי אדם שהוא מצד הגבורות הוא חזק ובן חיל, ומי שהוא מצד החסד הוא דל ורך וחלש, וכן דוגמתם הכסף והזהב. ואפילו בקליפות מצינו שקליפת הגבורה היא ארי"ה בגימטריא גבור"ה, וקליפת חסד חמור. וזה סוד שנאמר באברהם (בראשית כב, ג) ויחבוש את חמורו, חמר חסר ו' בגימטריא אברהם, והענין ששלט על אותה קליפה כדי שלא תעכבהו. ולכן השכים בבוקר שהחסד מתעורר כדי להגביר החסד ולהכניע קליפתו כו'. עד ורבי עקיבא היה מצד הגבורה הנמתקת מבחינת קין, ולכן אמר משה להקב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, עד כאן. הרי קין שהוא חשך אז יתרון אור בא מהחשך: