ספר הזהר
מהאי בירא, איהו פתחא למידע ליה לקב״ה. הה״ד, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. ועד דלא סליק מעלמא, בריך ליה ליעקב, ושלחיה לפדן, לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב. וירא והנה באר בשדה. כיון דחזא יעקב יקרא דקב״ה, מגו ההוא בירא, דאיקרי באר שבע, כדין אמר ללבן, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, הקטנה דייקא.
ספר הזהר
וירא והנה באר בשדה וגו'. ר' יהודה פתח ואמר, מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. האי קרא אתערו ביה חבריא. אבל מזמור לדוד, אמאי קאמר שירה, אי בגין דבריה איהו דקם עליה, קינה יתיר מבעי ליה, דהא אבאיש עלוי דבר נש זעיר מקריבוי, מדאחרא סגי. אלא, מזמור לדוד, אמר שירה, והכי בעי דוד, דחשיב דקב"ה סליק ליה חובוי, לההוא עלמא, כיון דחמא, דהכא בהאי עלמא, בעי למגביה מניה, חדי.
ספר הזהר
וירא והנה באר בשדה, רזא איהו, דחמא האי באר לעילא, דא כגוונא דא, כתיב שלשה עדרי צאן רובצים עליה, אי אינון שלשה, אמאי כתיב, ונאספו שמה כל העדרים. אלא, אינון שלשה: דרום, מזרח, צפון. דרום מהאי סטרא, וצפון מהאי סטרא, ומזרח בינייהו, ואלין קיימין על האי באר, ואחידן ליה, ומליין ליה, מאי טעמא, בגין, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. היינו דכתיב, ישקו כל חיתו שדי.