Chasidut על בראשית 29:2

או יאמר וישב בארץ מדין וישב על הבאר וגו'. כי נודע מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ע', ח') בפסוק (בראשית כ"ט, ב') וירא והנה באר בשדה באר זו ציון וכו', והכל רומז על כנסת ישראל שנאמר עליה (משלי ל"א, ט"ו) ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. והיא משקה מבארה באר מים חיים לעמה ישראל בכל הברכות והישועות. ואבות העולם מעודם חפרו את הבאר הזאת לשפוך ולהסיר ממנה את מים הזדונים ולהשקותה מים הנאמנים בכל מיני ברכות וישועות חסדי דוד הנאמנים ממקור מים החיים ליחדא מתתא לעילא ומעילא לתתא. ועל זה הצדיקים מוסרים נפשם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע כנודע מכוונות האר"י ז"ל (בכוונת קריאת שמע שעל המטה) שבאר הוא ראשי תיבות ב'ידך א'פקיד ר'וחי שהם מעלים נשמותיהם למיין נוקבין אליה ועל ידי זה מתחדשים לבקרים ממנה באורות חדשים ומוחין קדישין ולהמשיך על ידי זה כל בחינות הברכות לכל העולמות. וזה אמר הכתוב וישב בארץ מדין וישב על הבאר כלומר אף על פי שישב בארץ מדין ונודע מקום מדין מלאה גלולים, ויתרו כומרם לא הניח שום עבודה זרה בעולם שלא חזר עליה ועבדה כמאמר חז"ל (קהלת רבה בפסוק ג', י"א את הכל עשה יפה וגו'), ואף על פי כן וישב על הבאר הידוע באר מים חיים חיים, הוא למוצאיהם ותמיד היה עובד על הבאר הלז כאשר היו עובדין אותה אבותינו אברהם יצחק ויעקב שחפרו תמיד את הבאר וקראו להן שמות והכל רומז על דברים הנזכרים. ועיין במה שכתבנו במקומו בענין חפירות הבארות.

ויהיו בעיניו כימים אחדים (בראשית כט ב). תרגום אונקלוס כיומין זעירין. רצ"ל מספר אחד הוא המספר הקטן הצעיר שבכל המספרים, ממילא פירוש כימים אחדים, היינו כימים מועטים כמו המספרים הקטנים. ואגב אודיעך ויעבד יעקב ברחל, הנה מן הצורך לתרגמו בגי"ן רחל, ואונקלוס הניח הדבר כפשוטו ופלח יעקב ברחל (ותיבת בגין), ודברי הזהר (ח"א קנ"ג ע"ב) ידועים. ונ"ל דהנה קשה ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, לכאורה אדרבא מגודל אהבה כל רגע ורגע יוחשב לו לשיעור גדול. אבל תבין דהנה יעקב לא אהב אותה כדרך האנושי לחיבת התאוה, רק לחיבת המצוה. והנה האדם שמחבב איזה מצוה גדולה ותגדל בעיניו כבודה, הנה עושה לעצמו הכנות גדולות כמו שמכין את עצמו לכבוד המלך, הנה כל מה שמחובב בעניו יותר כבוד המלך, יארך הזמן של הכנתו, וכל מה שמתארך הזמן, עדיין סובר שזמן קצר הוא להכנה כראוי, הנה איש כזה הגם שלא בא אליו עדיין המלך, הנה כל הימים שהוא מכין את עצמו, הנה כבר נקרא עובד ונקרא עובד במלך גופו ובתוכו, כיון שבכל רגע מצייר בעיניו מהותו ואיך מהראוי לכבדו, הבן הדבר. הנה כן הוא הדבר ביעקב אבינו כיון שבאת לידו לקיים מצוה רבה, גדלה בעיניו יקרה וכבודה, וכל עבודתו בז' שנים הוא להכנת המצוה, אם כן נקרא עובד ברחל ממש, על כן היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, והיה סובר שעדיין לא יצא ידי חובת ההכנה דרבה, ואם עיני שכל לך הנה כתבו המקובלים דאדם הראשון חטא בזה שלא המתין בזיווגו עד לשבת, והנה יעקב תיקונו של אדם עשה הכנה רבה לזה. והנה תתבונן מה שכתב האר"י ז"ל שאילו המתין אדם הראשון אז עד לשבת, אז היה נעשה התיקון הגמור בכל העולמות בשבת זו, מה שמן הצורך הוא כעת בכל שנה לעשות על יד על יד מראש השנה עד שמיני עצרת. והנה מן הצורך הוא לכ"א יום כנודע, ועשה יעקב עבור זה יום לשנה, י"ד שנה בבית עבר וז' שנים בבית לבן, ואחר כך אמר הבה את אשתי כי מלאו ימי (בראשית כט כא), ולא אמר מלאו שני, כי תיקן הכ"א ימים יום לשנה, על כן אמר אחר כך ואבוא"ה בגימטריא כ"א, הוא יום השמיני עצרת שאז הוא חיבת ביאה כנודע, ומעתה הרחב הדברים כרצונך כי עוד יש לאלקים מילין:

וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר וכו' ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, ב). נראה לפרש על דרך רמז, שהנה ידוע שהשם יתברך משתוקק תמיד להשפיע טובות על עמו ישראל אך כביכול הסטרא אחרא מעכב נביעות שפע רק בזמן שישראל מתעוררים בשמחה אז זאת השמחה דוחה את החיצונים מלהמניע השפע מלהשפיע ואז השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו משפיע שפע ברכה על עמו ישראל. וזהו וירא והנה באר, הוא נביעות השפע. בשדה, וידוע ששדה רומז לחקל תפוחין קדישין שהשם יתברך יש לו תענוג גדול להשפיע. והנה שם שלשה עדרי צאן, רמז לשלש רגלים שבשנה. והאבן גדולה על פי הבאר, רומז להסטרא אחרא שמכונה בשם אבן כמבואר במאמר חכמינו ז"ל (קידושין ל:) אם אבן הוא נימוח. על פי הבאר, שמונע כביכול נביעות השפע מלהשפיע. ונאספו שמה כל העדרים, רומז לכנסת ישראל שבזמן שלש רגלים מתאספים שמה כל ישראל לחוג את חגיהם והשמחה מתרבה. וגללו את האבן מעל פי הבאר, ודוחים את הסטרא אחרא וסייעתא דילה מלהמניע השפע מלהשפיע ואז שופע על עמו ישראל טובות וברכות וחסדים: