קבלה על בראשית 3:19

ועל כן יתבאר לך, שכל מה שהאדם עושה לעבודת ה' - הוא מה שהוא עושה לפי התכלית שבעבורה בראו הבורא יתברך שמו, וכל מה שהוא חוץ מזה - הוא לפי דעתו של הנחש המקטרג, וחפץ לשקעו בדברים אחרים, להרחיקו מן הבורא, יתברך שמו, בהפריעו אותו מעבודתו. וניתן לו לעונש לסבול הדבר הזה, על דרך (דברים יא טז): "ועבדתם אלהים אחרים", כי בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו. וכיון שהוא בחר בתחילה לשמוע אל הנחש - כן יהיה משפטו, שלא ייעשה בן חורין מעולו, אלא יסבלהו נגד הזמן אשר נגזר עליו, וזוהי גזירת (בראשית ג יט): "בזיעת אפיך תאכל לחם", וזה הצער היותר גדול שבכל מיני הצער לנשמה, שסוף סוף תשוקתה אל מקורה:

וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה. עפר איהו, ולא חומר. עפר איהו, ויתוב לעפרא. כד"א, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. לבתר דחטא, ובג"כ כתיב ביה בנחש, ועפר תאכל כל ימי חייך. עפר דא הוא אדם, דכתיב כי עפר אתה וגו'. ובג"כ כתיב עפר, ולא כתיב אדמה, ולא חומר, וכתיב ונחש עפר לחמו.

וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, עָפָר וְלֹא חוֹמֶר, דְּאִלּוּ הֲוָה מֵחוֹמֶר, הֲוָה יַתִּיר בְּקִיּוּמָא, דְּהָא בִּנְיָינָא דְאִתְבְּנֵי מֵחוֹמֶר קִיּוּמָא אִית לֵיהּ. אֲבָל עָפָר מַמָּשׁ, לָא יָכֵיל לְאִתְקָיְימָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ג׳:י״ט) כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, לָא אִיתְּמָר כִּי חוֹמֶר אָתָּה. אָמַר רִבִּי חָנִין, וְהָא כְּתִיב (איוב ד׳:י״ט) אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם.