ספר הזהר
הנפילים היו בארץ, היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. מאתר דאתפרש גנתא, אקרי הנפילים, דכתיב ומשם יפרד. היו בארץ בימים ההם, ולא לבתר זמנא. עד דאתא יהושע, ובני האלהים אסטמרו.
ספר הזהר
תאנא, אחימן ששי ותלמי, ממאן נפקו. זרעא הוו מאינון נפילין, דאפיל לון קב"ה בארעא, ואולידו מבנת ארעא, ומנייהו נפקו גיברי עלמא, כמה דכתיב, המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. אשר מעולם, מדאתברי עלמא משתכחי. אנשי השם אחימן ששי ותלמי.
ספר הזהר
תניא אמר רבי שמעון, מפתח של חיה, בידו של הקב"ה היא, ובעוד שהיא יושבת על המשבר, הקדוש ברוך הוא, מעיין באותו הולד, אם ראוי הוא לצאת לעולם, פותח דלתות בטנה ויוצא, ואם לאו סוגר דלתותיה, ומתו שניהם. אי הכי, לא יצא רשע לעולם. אלא הכי תנינן, על שלש עבירות נשים מתות וכו'. ואמר רבי יצחק, למה אשה מפלת פרי בטנה. אלא אמר רבי יצחק, הקדוש ברוך הוא רואה אותו העובר, שאינו ראוי לצאת לעולם, ומקדים להמיתו במעי אמו, שנאמר הנפלים היו בארץ בימים ההם. הנפלים כתיב, בלא יו"ד ראשונה. ולמה, בשביל שאחרי כן, באו בני האלהים אל בנות האדם, וילדו להם בזנות, וירבו ממזרים בעולם.