קבלה על משלי 4:22

אבל, אך ביי' אל תמרודו, בעי דלא ימרדון באורייתא, דאורייתא לא בעי עותרא, ולא מאני דכספא ודהבא. ואתם אל תיראו את עם הארץ, דהא גופא תבירא, אי ישתדל באורייתא, ישכח אסוותא בכלא. הה"ד, רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. וכתיב ולכל בשרו מרפא. וכל אינון מקטרגי, אינון מכרזאן ואמרי, פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא.

וְעִם כָּל דָּא אִם חָזַר בִּתְיוּבְתָּא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיהו ו י) וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, וְיָהִיב לֵיהּ בַּת זוּגֵיהּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ (משלי ג ח) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ, וְאִיהִי דִיּוֹקְנָא דְאוֹרַיְיתָא, דְאִיהִי אַסְוָותָא וְאִיהִי חַיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם יח) עִץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְאִתְּתֵיהּ אִיהִי בְּדִיּוֹקְנָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ט ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אוֹרַיְיתָא אִיהִי טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ד כב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, וְאִתְּתֵיהּ אִיהִי בְּדִיּוֹקְנָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם יח ב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, סוֹף סוֹף עִִשֶׂר מִלִּין אִתְּמַר בְּהַאי, וְעִִשֶׂר בְּהַאי, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא.