פירוש על משלי 4:22

למוצאיהם. ל' מציאה:

כי חיים הם למוצאיהם. כי אלו הדברים אשר אני אומר לך הם בעצמם חיים למי שימצאם ויעמוד על כוונתם והם עם זה מרפא לכל בשרו להסי' ממנו חולי המדות הפחותות והנה אמ' זה כי זה הספר בכללו מישיר לשלימות המושכלות ולשלימות המדות:

והמתיק בלשונו משל רבותינו ז"ל מהפרש הרופא שלא ירפא אברים רבים ברטיה אחת ועל ידי שמיעת התורה שהיא משל אל רטיית האוזן ימצא חיים לנפש ורפואה לכל אברי בשרו כאחד וזה אמר על הנפש כי חיים הם למוצאיהם כלומר שלא ימצא חיים אחר ימים בשומו בפועל מה שישמע כי אם מאז ימצאם שהוא מעת השמיעה ימצא חיים וזהו למוצאיהם וגם לכל בשרו מרפא כאחד ברטיית ראוזן הפך הרופא שלא ירפא מכות כל בשר אדם ברטיה א' כי הלא כל אבר מאברי כל בשר איש יחלה ויטמא על ידי חטא או עון הנעשה בו עם שלא יראה לעיני בשר וזה ירפא לו כאמור: או יאמר מוצאיהם כד"א או מצא אבדה והוא כי הלא עד אשר לא יבואו לעולם נפש ורוח ונשמה לא יבצר מהן או מהב' הגדולים ידיעת התורה וישכחוה כבואן כמאמר רבותינו ז"ל שנשכחת בלידה ויהיה כי שמעוה בעולם שהיו בו למעלה או שנפשנו יודעת מאד כי יחד בהר סיני שם נמצאו ושם היו וקבל כל אחד חלקו מאז כאשר כתבנו למעלה. כלל הדברים כי בבא הנה נפש ורוח כל אדם אבידה גדולה הם אובדים היא התורה ואם האיש יאטם אזנו משמע תורה כל חלקי הנפש יבכו לאבדה שאבדו ויכאבו הי אבדו חיי עולם אשר היו בם וגם שבהעדרה תדבק בם רעת מות שאול ואבדון אך בשרו לא מצא אבדה במוצאו התורה כי לא לו היתה מעולם כי לא מאיכותה הוא אף על פי כן גם שעיקר ההטבה היא לאשר אבדו האבדה הם חלקי הנפש גם לבשר תהיה הנאה רבה וזהו כי חיים הם למוצאיהם הם הנפש ורוח אשר היתה אבודה מהם וגם לכל בשרו אשר לא למציאה תחשב לו תהיה מרפא על דבר שעל ידי האוזן החמרית תבא על ידה ההקשבה ויהיה המרפא מאשר יחלה ממכות טומאת העבירות זולת החלאים הטבעיים כמדובר: