קבלה על משלי לא:26

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי, חמו ליה לרבי יוסי סבא, דהוה אזיל בתרייהו יתבו, עד דמטא לגבייהו. כיון דמטא לגבייהו, אמרו השתא ארחא מתתקנא קמן, אזלו, אמר רבי חייא עת לעשות ליי'. פתח רבי יוסי ואמר, פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פיה פתחה בחכמה, דא כ"י, ותורת חסד על לשונה אלין אינון ישראל, דאינון לישנא דאורייתא, דמשתעי בה יומי ולילי.

פיה פתחה בחכמה, דא ב' דבראשית, ואוקמוה. ותורת חסד על לשונה דא אברהם, דביה ברא עלמא, וביה משתעי תדיר. ב' סתים מהאי גיסא, ופתיחא מהאי גיסא סתימא מהאי גיסא, כד"א וראית את אחורי. פתיחא מהאי גיסא, בגין לאנהרא אנפהא לגבי עילא, ופתיחא מהאי גיסא, בגין לקבלא מלעילא, ואיהי אכסדרה לקבלא. ובגין כך קיימא ברישא דאורייתא ואתמליא לבתר, פיה פתחה בחכמה, בחכמה ודאי, דכתיב בראשית ברא אלהים, כתרגומו. ותורת חסד על לשונה, דהא לבתר משתעי ואמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. פיה פתחה בחכמה, דא ה' דשמא קדישא, דכלא בה, ואיהי סתים וגליא, כלילא דעילא ותתא, רזא דעילא ותתא.

פיה פתחה בחכמה, בגין דאיהי סתימא דלא אתיידע כלל, דכתיב ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. וכד שארי לאתפשטא, בחכמה דאתדבק בה, ואיהי בגווה, אפיקת קלא, דאיהי תורת חסד.