קבלה על קהלת 3:1

ויהי מקץ וגו', רבי חזקיה פתח ואמר לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. ת"ח, כל מה דעבד קב"ה לתתא, לכלא שוי זמנא וזמן קצוב, זמן שוי לנהורא ולחשוכא, זמנא שוי לנהורא דשאר עמין, דאינון שלטין השתא על עלמא. וזמנא שוי לחשוכא, דאיהו גלותא דישראל, תחות שלטנותא דלהון. זמנא שוי קב"ה לכלא, בג"כ לכל זמן ועת לכל חפץ. מאי ועת לכל חפץ. זמנא ועדן הוא לכלא, לכל ההוא רעותא דאשתכח לתתא.

ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן

זמנין אית בשבועי, דרעוון משתכחן, וזמנין אית בשבועי, דדינין משתכחן בעלמא. וזמנין אית ביומי, דרעווא אשתכח בעלמא ועלמא אתבסמא. וזמנין אית ביומי דדינין תליין ומשתכחן, ואפילו בשעתי. ועל דא כתיב, ועת לכל חפץ וגו'. וכתיב, ואני תפלתי לך וגו'. וכתיב, דרשו יי' בהמצאו. וכתיב, למה יי' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. וכתיב, מרחוק יי' נראה לי. וזמנין דאיהו קרוב, דכתיב, קרוב יי' לכל קוראיו. בג"כ, ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'.