קבלה על שמות 19:6

ואורייתא קדושה אתקרי, דכתיב כי קדוש אני יי', ודא אורייתא, דהיא שמא קדישא עלאה. וע"ד, מאן דאשתדל בה אתדכי, ולבתר אתקדש, דכתיב קדושים תהיו, קדושים היו לא כתיב, אלא תהיו. תהיו ודאי. א"ל הכי הוא, ומקרא כתיב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכתיב אלה הדברים וגו'.

ואחר שידעת זה, דע כי בכל מקום שתמצא בתורה ספירת שביעיות, כמו שבע שנים, שבע פעמים, הוא סוד הספירות מן היסוד ועד הבינה, ובמקומות מן הבינה ועד היסוד, כמו שנאמר: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות לא, יז) - ששת, ולא בששת ימלבד ששת אלו יש ששת ימי החול שהם מקיפים כעגולה למידת יסוד, והם מבחוץ כדמיון קליפות ולפיכך נקראים ששת ימי חול. אבל שש הספירות שהן מתחילות מספירת בינ"ה ובאות ונמשכות עד השביעית שהיא יסו"ד, כולן קודש ואינן בכלל החול. ודבר זה גם כן עמוק עמוק וצריך קבלה מפה אל פה. והנני רומז: מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, כל הספירות קודש וכל מה שבעיגולה מבפנים, קודש, ומבחוץ לעיגולה, חול. וסוד זה רמזו חז"ל בסדר ההבדלה, במה שאמרו 'בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לגויים'. המבין זה יבין סוד העיגולה מה שבחוץ ומה שבפנים; ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא (דניאל ב, כב); עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח, כו) - שבעים שרים מבחוץ וישראל מבפנים, יסובבנהו יבוננהו (דברים לב, י); יצב גבולות עמים למספר בני ישראל; וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב, י); כי חלק י"י עמו (דברים לב, ט); ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו); ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר ט, ב); מאלה נפרדו איי הגוים בארץ (בראשית י, ה); ויאמר יהו"ה אל אברם לך לך מארצך אל הארץ וגו' (שם יב, א). והכלל - מעשה מרכבה דיחזקאל: וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש; ישת חשך סתרו...מנוגה נגדו...ברד וגחלי אש (תהלים יח, יב); ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד); כי יש יתרון לחכם מן הכסיל כיתרון האור מן החשך (קהלת ב, יג); העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיהו ט, א); כי אשב בחשך יהו"ה אור לי (מיכה ז, ח); כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י"י (ישעיהו ס, ב); היודע לכוון סוד אלה הפסוקים ורמזיהם, יכול להתבונן סוד עומק אלו הדברים שאמרנו. ואם תזכה, עדיין תשמע קבלתם פה אל פה; אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם יהו"ה (שם נ, י). שמור סדר ההבדלות שרמזו חכמים במוצאי שבת, ותמצא ששת ימי החול שהם חוץ לעגולה, וכן הגויים, וכן חושך המבדיל בין קודש לחול - מיצון ופנימי, ובין ישראל לגויים, חיצון ופנימי, ובין אור לחושך, חיצון ופנימי, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, חיצון ופנימי. בצנעה ניתנה שבת ואין לעובדי גילולים חלק בה. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא, יז), ואין לעובדי גילולים חלק בה. וזהו שהתקינו בתפילת שבת: ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות ולא הנמלתו מלכנו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לעמך ישראל נתתו, ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק י"י אלהיך אותם וגו' ואתכם לקח י"י (דברים ד, יא), וסימן, דור הפלגה. בהנחל עליון וגו' כי חלק י"י עמו (שם לב, ח):

ואנשי קדש תהיון לי וגו'. רבי יהודה פתח, והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה. זכאין אינון ישראל, דקב"ה בעי ליקרא לון, יתיר על כל שאר בני עלמא. בקדמיתא אמר לון, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. לא אעדי רחימותא סגיאה מנהון, עד דקרא לון וגוי קדוש דאיהי יתיר. לא אעדי רחימותא מנהון, עד דקרא לון כי עם קדוש אתה. לא אעדי רחימותא מנהון, עד דקרא לון ואנשי קדש תהיון לי דאיהו יתיר מכלא.