קבלה על שמות 3:12

אופן השבעה עשר
על פי הזוהר (ח"א כ"א ע"ב) ג' הם יעקב יוסף משה. יעקב זכה שנקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל, יוסף זכה להקבר עצמותיו ולא גופו, משה לא זכה שאפילו עצמותיו יכנסו לארץ ישראל. והנה סידר משה בתפלתו שיהא שוה לאלו השנים, מתחלה זכר את יוסף, כמ"ש לעיל שזכה משה לדרגא דיוסף בסוד (שמות ג יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, וגם זכה לדרגא דיעקב שהוא תפארת, כמ"ש (ברכות נ"ח ע"א) והתפארת (דברי הימים א' כט יא), זה מתן תורה, כליל תפארת בראשו נתת. ואם כן בא משה בזה הטענה מאחר שזכיתי לדרגא דיוסף, ואתה החלות בתחלת שליחתי שנתת לי דרגא דיוסף, וכן גם כן תחלת בריאתו של משה שבא לעולם, אתמר גביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, שזכה לדרגא דיוסף אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י), ונתמלא הבית אורה (סוטה י"ב ע"א), אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), לכן אתמר שם (שמות ב ו) מילדי העבריים זה, ולא אמר מילד, אלא מלמד שדיוקנא של יוסף היתה עמו שנקרא זה, לכן אמר (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף, שלקח עצמותו ומדרגתו של יוסף עמו. עמו דייקא, ר"ל מיד כשנברא ובא לזה העולם. ואחר כך בשעת מתן תורה זכה לדרגא דיעקב, שאז ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז ה), כי יעקב הוא סוד קול, וזכה משה למדרגת יעקב שקראו הקב"ה אל (בראשית לג כ, מגילה י"ח ע"א), ונתפשט קולו של משה, כמ"ש (שמות יט יט) אלהים יעננו בקול, שהוא בקולו של משה על ע' נצוצים (ברכות מ"ה ע"א), שהוא סוד יעקב שנחלק על שבעים נפש. וזהו סוד כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ג, ר"ל כה יהיה אמירה שלך, שמתפשט הקול לבית יעקב שהם היו ע' נפש, כן גם כן יתפשט קולו של משה בשעת מעמד הר סיני לע' נצוצים על ע' אומות. ולכן סידר משה בכאן מאחר שזכיתי לדרגא דיוסף שהראת לי את גדלך ואת ידך החזקה, שכן דרגא דיוסף הוא סוד תרין שמהן ההויה ואדני, ואחר כך זכיתי בשעת מעמד הר סיני למדרגת יעקב שנקרא אל, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, נמצא מאחר שאני זכיתי לתרין דרגין אלו יעקב ויוסף שהם זכו ליכנס לארץ ישראל, יעקב בגופו ובעצמותיו ויוסף בעצמותיו לבד, אעברה נא גם אנכי כמו אחד מהם. והשיב הקב"ה כנגד יעקב רב לך, שתבא בעצמך בגופך ולדמותך ליעקב. כנגד יוסף אמר אל תוסף דבר אלי עוד, לשון נופל על לשון, ובמלת אל תוסף נרמז שלא לדמות עצמו ליוסף, לפי תי' הזוהר פרשת ויחי (ח"א רכ"ב ע"ב) והמקובל ר' מנחם מרקנטי הביאו שם רמז במלת רב לך, לפי שזכה משה במדרגה גדולה בחייו מה שזכה יעקב לאחר מותו, לפי שדרגא דמשה היא גבוה מאד, לא היה צריך כלל לארץ ישראל, משה וס' רבוא דיליה מעלמא דאתא אינון, ולא היו צריכים לקבורת ארץ ישראל, כמ"ש בפרשת שלח לך (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו, ר"ל דור המדבר היו מעולם הבא מסטרא דבינה, ולא היו צריכין לקבורת ארץ ישראל. וז"ש רב לך אי אתה צריך לקבורת ארץ ישראל, כי דרגא דילך יותר גבוה בסוד הדעת ויעקב מלבר ומשה מלגאו (תיקו"ז יג כ"ט ע"א), ויעקב העיד על עצמו (בראשית כח טז) אכן יש ה' במקום הזה, שהוא סוד תפארת מלבר, ואנכי לא ידעתי אין אני בסוד הדעת כמשה רק מלבר, ולכן הוצרך לקבורת ארץ ישראל. אבל משה זכה אפילו בחוץ לארץ לעלות לראש הפסגה, שהוא בסוד הדעת הכלול מכל המרכבה, ולכן אתמר (בפרשת שמות ב כה) וידע אלהים, וסמיך ליה (שמות ג א) ומשה היה רועה, ר"ל לפי שמשה היה רועה, לכן וידע אלהים להתעורר הקב"ה סוד הדעת שהוא דרגא דמשה, ולכן אמר בפרקי רבי אליעזר (פ"מ) ומובא בילקוט (שמות רמז קע"א) ראו העליונים שמסר הקב"ה שם המפורש שאמרו וכו', אמרו המלאכים ברכת חונן הדעת:

אופן כה
ביקש משה מהקדוש ב"ה כשראה לפנחס שזכה להכניע אף וחמה בשטים, ובזה זכה שבאו לו ב' נשמות של נדב ואביהו. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל באותו עת שאמר הק"בה למשה שיקח הוא בעצמו אותו האות ברית שנתן הקב"ה לו, כמ"ש וזה לך האות (שמות ג יב), על אות ברית קאמר שזכה משה לדרגא דצדיק, ובאותו פרק צוה הקב"ה למשה לכן אמר אתה בפיך הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב), כדברי רבי פנחס בן יאיר (זוהר ח"ג רל"ח ע"ב), שמשה אמר כן לפי שאותו ברית היה שלו, ולפי שמאותן ב' נשמות זכה פנחס שנעשה מלאך ה', כמ"ש ויעל מלאך ה' (שופטים ב א), זה פנחס שעלה מדרגא לדרגא, מן הגלגל, ר"ל מצד גלגול ב' נשמות, אל הבכים הוא עולם האופנים שאומרים שם "ברוך "כבוד "ה' "ממקומו. ועל זה בקש משה בעת ההיא כשנתן משה לפנחס דרגא דליה, ביקש הוא מהקב"ה אתה החלות להראות לי, שמשה היה כלול מן אבות הקדושים, כמ"ש ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' דרגא דיעקב, מן ההר דרגא דאברהם. וכן פנחס אתכליל מיצחק כשניתנה לו אות י', הוא בגימטריא ר"ח כמנין יצחק, וכשחטף אות מ' מן מות, אתכליל באברהם שהוא בגימטריא רמ"ח כמנין אבר"הם, וכשחטף גם כן אות ו' מן מות, נעשה רומ"ח בו', שהוא בהיפוך אתוון רחו"ם, אתכליל ביעקב כדאיתא בזוהר עמוד תלז (זוהר ח"ג רל"ו ע"ב). וג' אלו קחשיב כאן, מאחר שאתה החלות ליתן לי תלת דרגין אלו, שהם סוד ש' של משה ג' אנפין ג' אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב). גדלך זה אברהם, את ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל בשמים ובארץ זה יעקב. לכן מבקש אני אעברה נ"א, שיהיה עיבור שלי בנשמת נ"א, שהם "נדב "אביהו שהן תרין עורזילא דאילתא, וביקש משה שיזכה הוא למדרגת אליהו דאיתמר ביה יהי נ"א פי שנים ברוחך (מלכים ב' ב ט), שהם על נשמת "נדב "אביהו, שבשבילם זכה אליהו לעלות בשער השמים. ולכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, רמז על אליהו שטס באוירא בסוד רוח ה' ישאך (מלכים א' יח יב) כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א). לכן אמר בשמים ובארץ שהוא השם שטס אליהו באוירה ולא טעם טעם מיתה. וביקש משה גם כן שיהיה הוא מטטרון, שהוא היה גם כן בן אדם ולקח אותו אלהים בעודו בחיים חיותו (בראשית ה כד). ואפשר שלכן סידר משה התפילה על ב' רתיבין שהם ב' פסוקים, בפסוק ראשון זכר את מטטרון שנקרא עבד נאמן של הקב"ה, כמ"ש בפסוק ועתה אלהינו שמע אל תפילת עבדך (דניאל ט יז), שהוא נאמר על מטטרון שזכר בפסוק הראשון אתה החלות להראות את עבדך, זה מטטרון שנתת לו כל טוב אדוניו בידו, שמסר לו כל מפתחיו בידו, על זה אמר את גדלך. את ידך החזקה כלול מתרין סטרין, שבזה טעה אחר כשראה מטטרון וקחשיב ח"ו ב' רשויות הן (חגיגה ט"ו ע"א), על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, אף על פי ששמו כשם רבו וכל טוב אדניו בידו כמ"ש את ידך החזקה, אפילו הכי אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד' לה), אתה אל בשמים ובארץ לבדיך, הנה בפסוק ראשון נתאוה למדריגת מטטרון. ובפסוק שני זכור את אליהו שהוא בעולם העשייה. זה שאמר אעברה נ"א, שיזכה למדריגת אליהו שהיה מעובר בנשמת "נדב ואביהו, וזכה גם כן לעלות בחיים ברקיע, יהיה אני כאחד מהם ואראה את הארץ, כי כשאהיה בארץ ישראל, אזכה גם כן לזה שלא יהיה בי מיתה. והשיב לו הקב"ה רב לך, מדריגה שלך הוא יותר גבוה מן מטטרון ואליהו שלא טעמו טעם מיתה, כמ"ש הפרדס (דף ר"ז ע"א):

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר זַרְקָא מָקֵף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. כַּד גָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְאִזְדְּרִיקוּ בֵּין אֻמִּין דְּעָלְמָא לְד' סִטְרִין, אִזְדְּרִיקוּ ד' אַתְוָן עָלַיְהוּ מִלְּעֵלָּא. י' לַמִּזְרָח. ה' לַמַּעֲרָב. ו' לַדָּרוֹם. ה' לַצָּפוֹן. וְדָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי יְהוָֹ'ה שָׁלִיט עַל ד' סִטְרִין דְּעָלְמָא. וְנִשְׁרָא דְּאִיהִי עִלָּאָה פְּרִישַׂת גַּדְפָּהָא עָלַיְהוּ בְּכָל שַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין. בְּגִין דִּתְהֵא מְגִנָּא עָלַיְהוּ וַדַּאי מִכָּל סִטְרִין בִּישִׁין, וְדָא הוּא הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם וְכוּ'. דְּסֻכָּה וַדַּאי אִתְקְרִיאַת בְּגִין דִּמְסַכֶּכֶת עָלַיְהוּ בְּשֶׁבַע יוֹמֵי סֻכּוֹת אִנּוּן בְּנָהָא לְקָבְלַיְהוּ וְאִנּוּן שֶׁבַע יוֹמֵי דְּפִסְחָא וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה תַּחַת אִמּוֹ. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, דָּא ש''ע עָלֵהּ אִתְּמַר יֵרָצֶה לְקָרְבָּן אִשֶּׁה לַה'. וְהַאי נִשְׁרָא עִלָּאָה אִתְּמַר בָּהּ כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. דְּאִנּוּן ע' אַנְפִּין דְּאוֹרַיְתָא. מִיָּד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. יְהֵא פֻּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא זִמְנָא יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. וּבְגִין דְּאָמַר נִשְׁרָא אִיהוּ עֵינָא, גַּדְפוֹי תְּרֵין כְּרוּבֵי עֵינָא. תְּלָת גַּוְנִין דִילֵהּ אִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם. אִנּוּן גַּוְנִין דְּעֵינָא דְּאִיהִי מְרֻקָּמָא בְּהוֹן. זַכָּאִין עַיְנִין דְּמִסְתַּכְּלְאִין וּמִתְפַּתְּחִין לְגַבָּהּ לְקַבְּלָא לָהּ מֶרְכָּבָה עָלַיְהוּ. וּמִיָּד וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלַי. בַּת עֵינָא דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. אִיהִי תָּגָא בָּרֹאשׁ זַרְקָא אִמָּא עִלָּאָה פְּרִישַׁת גַּדְפָהָא וּנְטִילַת לָהּ וּפָרְחַת בָּהּ עַד דְּמָטֵי לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, מִנֵּהּ עַד אֵין סוֹף וְכַד סְלִיקַת לֵהּ מִתְתַּקְּנָא בְּכָל עֶשֶׂר סְפִירָן, מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל תִּקּוּנִין וּלְבוּשִׁין דִּילָהּ, כֻּלְּהוּ מְרֻקָּמָן מִכָּל גַּוְנִין דְּעָלַהּ, וְחָמֵשׁ אוֹר נְהִירִין בָּהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ו' עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם. וְכַד מְיַחֲדָא לוֹן אִמָּא לְתַרְוַיְהוּ, אִיהִי אַמְרַת לְגַבֵּי י' עִלָּאָה דְּאִיהוּ אַבָּא. מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ. וְדָא אִיהוּ מָקֵף שׁוֹפָר לִישְׁנָא דְּשׁוֹפָרָא. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְחַבְּרַת עִם בַּעְלָהּ יֵימָא לָהּ אַבָּא הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא, רְחִימָא עִם בַּעְלָהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיִּם בֵּהּ (בראשית ב׳:כ״ד) עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. וּבַיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד לְעֵלָּא. וּשְׁמוֹ אֶחָד לְתַתָּא. וִיהוֹן אַבָּא וְאִמָּא בְּיִחוּדָא חֲדָא יָ''הּ לְעֵלָּא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּיִחוּדָא חֲדָא דְּאִנּוּן וָ''ה לְתַתָּא, וְהָכֵי סָלִיק יְהוָֹ'ה לְחֻשְׁבַּן אֶחָ'ד אֶחָ'ד. בְּהַהוּא זִמְנָא דִּיהוֹן אַרְבַּע חַד. שַׁרְיָן עַל צַדִּיק וְדָא אִיהוּ יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וְיִתְּעַר לְתַתָּא מָשִׁיחַ וְיִסְתַּלַּק שְׁמוּעָתֵהּ בְּכָל עָלְמָא. מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן. מַאי הַר צִיּוֹן. דָּא הַהוּא הַר דְּאִתְּמַר בֵּהּ הַר הָעֲבָרִים. מִתַּמָּן יְקוּם וּתְרֵין מְשִׁיחִין דְּאִנּוּן מָשִׁיחַ ן' דָּוִד וּמָשִׁיחַ ן' יוֹסֵף יְהוֹן יַרְכִין דִּילֵהּ. וְאִיהוּ אוֹת בֵּינַיְהוּ. בְּגִין דְּעָלַהּ אִתְּמַר (שמות ג׳:י״ב) וְזֶה לְךָ הָאוֹת. וּבְהַהוּא זִמְנָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְּאִיהִי קִרְיַת מֶלֶךְ רַב דְּאִיהוּ חָכְמָה, נְחִיתַת עֲטָרָה עָלֶיהָ.