פולחן על שמות לח:כא

ואמרו בשכר משרתי ה' ועושי רצונו בעה"ז במדרש שה"ש דף כ"ג ע"ב כל העוסק בתורה בעה"ז אף בעה"ב אין מניחין אותו לישן אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר ושל אברהם יצחק ויעקב ושל משה ואהרן ועד היכן עד ועשית לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. ואמרו בפ' חלק זמר כל יום זמר בכל יום כי ר"ע היה אומר הוי מסדר תלמודך אע"פ שמסודר בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהיה לעה"ב בשמחה ובשירים. עוד שם דף כ"ו על פסוק ששים המה מלכות אלו ס' חבורות של צדיקים שיושבין בג"ע תחת עץ החיים ועוסקים בתורה. ושמנים פילגשים אלו שמנים חבורות בינוניות שיושבו' ועוסקות בתור' חונה להם תחת עץ החיים ועלמו' אין מספר אין קץ שם לתלמידי' וכלם דורשים מטעם א' מהלכה א' מג"ש א' מק"ו א' ואשרי הזוכה להרביץ תורה ברבים לשמה ומעמיד תלמידי' הגונים בעה"ז. עוד אמרו שם שכל תורה שאדם לומד בעה"ז הבל הוא לפני תורה שבעה"ב וזה לפי שעתה אין עסקנו אלא בכלי חמדה ובנובלות חכמה של מעלה אך שם יעסקו הצדיקים בחמדה גנוזה ובחכמה של מעלה לא בנובלות. ברם זאת התורה היא השער לה' וממנה יזכו הצדיקים לחמדה גנוזה כמשל המדרש ממי שהיה מכבד למלך שהולך במדבר בכלכלה של גרוגרות וחבית של יין אמר המלך כבוד גדול הוא זה וכו'. ובפ' חלק אמרו כל המשחיר פניו בעה"ז על דברי תורה הקב"ה מבהיק זיוו לעה"ב וכן כל המרעיב עצמו עליהם בעה"ז הקב"ה משביעו לעה"ב שנאמר ירויון מדשן ביתך וגו' ושם א"ר חייא על פסוק עשיתי לי ברכות מים כי הדרשות נקראים כן שנמשכים בלמודים רבים והשגות שונות בכל עת שאדם הוגה בהם בפני רבים נעשה כמעין נובע כל א' כפי השגת ידו ואמרו במדרש משלי כל מי שהוא מפיק בדברי תורה ומלמד ברבים אף אני בעת רצון מפיק לו רצון. ובודאי כי יפיקו רצון מאת ה' מן השמים כל א' בחברי בני גומלי חסדים או שאר הקהל המתוועדים שם בבית החולה להקבלת פני שכינה דקדמא ואתיא וכוונתם ג"כ לגמול חסדים טובים מאוצר העליון על המוטל על ערש דוי ולעורר רחמים גדולים מרעוא עילאה על הדין נשמתא כואבתא אשר בסופה ובסערה דרכה והם שם צמודים ומיוחדים באחדותא וחיזותא להכניסה תחת כנפי השכינה ולהשעין אותה תחת צל עץ החיים בזה ועל כל א' מהם שאחר אורך ימים ושנות חיים יתלוו עם נשמתם אלף אלפי אלפים רבבות קדש ובעת פטירתם כמראה הבזק ינוצצו ויושיבם לנצח ויגבהו כי צדקתם זו תעמוד להם לעד ומשפעת מי נחל עדן עליון יוערך לפניהם שלחן ולחם פנים לפני ה' תמיד ישביעם ויאכלו ויותירו כמו שהם כמה פעמים השביעו נפש שוקקה ונפש רעבה מלאו טוב ואין נווב אלא תורה כן יתן ה' את רוחו עליהם כי אינו מקפח שכר כל בריה ומדה כנגד מדה לא בטלה וגם הם ינוסו יגון ואנחה ולא יפחדו מיום צרה ותוכחה כי יעתור להם ויצילם. עוד יחשב קטורת ויהיה לריח ניחוח כוונתם בצרכי הנפטר כאשר בא במאמרים אלו מתוקן ומקובל על כל פרט ופרט וזה באמת א' מהכוונות הראשונות שכוונתי בהם כאשר הרואה יראה בעיניו ובלבבו יבין מחמת הקדמות שיבואו מפורשות בזה הרבה יותר ממה שכתוב בתוכם: וזה יהיה פרי מצותם שהקרן יהיה שמור וקיים וצפון להם לעה"ב ויזכו כל א' מהם שאחד מאותם הנקרא חרכים שהוא בהיכל השלישי מצד הקדושה לצד דרום הממונה על אותם שעושים חסד עם המתים יחקוק דיוקנו למעלה לזכותו לעה"ב כאשר הבטיח שם רשב"י בפרשה פקודי. וכי ישכבו יזכו שיצאו לקראתם הנשמות שלוו אותם בדברי קדושה על דרך שאמר ר' יוחנן במס' תענית כי שכיבנא ר' הושעיא נפיק לוייתי דמתריצנא מתני' כוותיה וכן אמר הרמב"ן בקמא פ' בתרא כי מובטח לו שהרי"ף יצא לקראתו במותו וכן נאמר למהרר"י קאר"ו כי הרמב"ם יצא לקראתו עם שאר צדיקים שעשה להם נחת רוח בעה"ז וכל העושה מצוה זו כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות. ואמרו במדרש רות על פסוק כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתפלותיהם. ולפי דרושנו יתבאר כי העומדים על הנפטר בשיחה קדושה בעת כי רוחו ונשמתו אל אל יאסף הם ודאי בזכות אמריהם כי נעמו פורשים עליו בגד ארגמן וכורכים בתוכו נשמתו ולבלתי תתבהל ותדחה מהחצונים המזדמנים שם עם מלאכא דמותא ומהם באים להאחז בגופו שהיה נרתק של קדושה. ושם אמר בש"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמוד כמה שכר טוב לגומלי חסדים. ובמדרש קהלת א"ר יהודה כל הכופר בג"ח כאלו כופר בתורה. ובפסוק והחי יתן אל לבו זהו חי העולמים שהוא משלם שכר לבר נש על פסיעה שעושה בגמילות חסדים. ובמדרש תהלים דף מ"ד ע"א א"ר יהושע החסד מן העולם ועד העולם אבל הצדקה עד ג' דורות ובמזמור קי"ח על פסוק פתחו לי שערי צדק לעה"ב אומרים לו לאדם מה מלאכתך והוא אומר מאכיל רעבים הייתי והם א"ל זה השער של מאכיל רעבים הוא הכנס בו וכן למגדלי יתומים ולגומלי חסדים וכן לכל המצות. הנה ראינו עטרת זהב גדולה אשר יסד המלך מלכו של עולם לגומלי חסדים טובים בעה"ז עם החיים ועם המתים. מצינו על פסוק כי חסד חפצתי ולא זבח א"ר יוחנן לר' יהושע שאמר לו אוי לנו על הבית שנחרב מקום שמתכפרין בו אבותינו וא"ל בני אל ירע לך שיש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ"ח:

תפלה לאל חיי יתן ויחזור ויתן חוסן ישועות חכמה ודעת. ישועת עולמים יש לנו בבית מלכו של עולם על כן והנה טוב מאד זה מוח שביום ההוא הוא לידת הנשמות. סדר הנהגת צור חי העולמים עם האדם בתנומות עלי משכב בחלומות. פי' החלומות שוא ידברו. במה נאמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין איך באים יסורים על האדם בהדרגה ראשונה מיחושים ואח"כ קדחת קלה ואח"כ אשא דגרמי אח"כ חולאים אחרים ומוכיח כל זה מפסוקי אליהוא. כל זמן שאדם מחמת חליו אינו יכול להתפלל ידע כי הנשמה מסתלקת ממנו ומצפה איך יצא דינו ככתוב בזהר פרשת ויחי דף רכ"ז. ולדעתי צלם זה המסתלק מהאדם תלתין יומין קודם פטירתו יהיה החלק הנכבד מנשמתו לפי מדרגתו כאשר דרשנו בתחלת דרוש זה: יזהר האדם במעשיו דלא ליתרע מזליה. וראיה מהזהר. אפי' בעת דכדוכה של נפש אם יש עליו מלאך מליץ מצוא כופר: טוביות היסורים וראיה מדברי רז"ל בגמ' ובמדרשות ושהם חסד לעולם. אשרי המחזק ידים רפות בדבריו וברכים כושלות בחולי יאמץ באמרי פיו: ראיה מר' שמעון בו יוחאי בפרשת בשלח והאזינו מה יעשה האדם ההולך לבקר החולה דבעי למשתדל על אסוותא דגופא: ברם יעשה עקר למאסוואתא דנשמתא ואשרי משכיל אל דל ויש ממונים בהיכלות הקדושה לשלם שכר למזכירים לחולה שיפשפש במעשיו. למה נקרא ביקור חולים. קצת הדברים הראויים לזכור לחולה ועל הכל ילמדהו דעת לחשוב כי ביסורין מקיים כי עליך הורגנו כל היום ושיהיה שברו על ה' אלהיו. איך בחלישת הגוף נחלש כח החצונים כי הכסיל ס"מ אוכל בשרו. לאו חידו הוא למ"המ כד קטיל בר נש. ביסורים מתמתקים כח הדינים הקדושים וגוף הצדיק נקרב קרבן לה'. פי' קויי ה' יחליפו כח למה התורה נקראת תושיה. מוצא המזון של ת"ח ואיך חונים מהקדושה הכמוסה בפת בגם ויין משתיהם. כל צדיק יש לו מדור בפני עצמו וא"צ לומר שלא ינוח שם שבט הרשע על גורל הצדיקים. דברי תשובה של ש"מ ככתובים וכמסורים למעלה דמי ע"כ טוב לערוך שלחן לפני כל ירא וחרד לנפשו עם פת ובשר ויין ובפרט לאותם דלא תני תונא ולא הלכתא וספרא וספרי כל עוד שמעשה בני אדם בדבר מצוה לא יגרום פירוד למטה מיחד או עושה נחת רוח למעלה. השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי משה רבינו ע"ה ואפי' מפי הקב"ה כביכו"ל. אין לגדול להתבייש ללמוד מקטן. מהות קצת דרושי הספר בקוצר ולמה נקרא מעבר יבק. מורה מקום ממשל יפה על המנוחה שבעולם הנשמות. למה לחלק הכפר הלז לד' מאמרות ושמם. והרביעי נחלק לג' חלקים להיותם דרושים שונים. קצת מכללי כללים דרושים אשר באו בג' מאמרים הראשונים. ג' מערכות פסוקים א' להרגיל האדם בהם בכל יום ערב ובקר. הב' מיוחדים לחולה במיחושו וחוליו יעתר בהם אל אלוה וירפאהו. הג' למי דתקיף ליה עלמא. אין למעלה מסדר הפסוקים בתפלה. ופי' העוסקים במקרא מדה ואינה מדה. רהוטו צדיקי בני חבורות ג"ח שבכל עיר ועיר למעבד רעותא דמרייכו ולפניכם יהיו למזכרת קצת מדברי חכמים אלה ופה הוצע קבוץ כונות ודברים שבקדושה אשר יאמרו לפני החולה עד כי תשוב שולמית נפשו אל ערי הרכב ויאתיו חשמנים לקראתה. יחזיקוהו בדבריהם באמונת תורתינו ובשאר י"ג עיקרי הדת וביחוד שמע ישראל וגו'. חבורות צדיקים שיושבים בג"ע תחת עץ החיים בפסוק ששים המה מלכות וכו'. למה אמרו תורה שאדם לומד בעה"ז הוא הבל לגבי תורה שבעה"ב. למה דרשות נקראים בריכות. רושם ושכר המפיק ד"ת ברבים. שכר הצפון לבני חבורות ג"ח ולכל א' מישראל המשתדלים להכניס נפש אחת מישראל באהבה וחבה ורצון לפני ה'. יש ממונה לצד דרום בהיכל שלישי מהקדושה החוקק דיוקן הגומל חסד זה ודברי רשב"י בפרשת פקודי המפרשים דברי הצדיקים נוחי נפש בעה"ז יזכו כי יצאו לקראתם בעת מותם. שכר גדול מדברי חז"ל לג"ח. צווינו וזורזנו מדברי חז"ל בגמרא ובספר הזהר שכל העומד על החולה ורואה שנוטה למות ב"מ חייב להדיעו כי בגזרת עירין פתגמא ושהוא מחבקש בישיבה של מעלה ולכן עת הוא לו לעשות לה' כי יש קונה עולמו בשעה אחת לא כמנהג הפחותי נפש העוברים בזה על בל תונו איש את עמיתו ומצינו ברב פפא כשהלך לבקר רב הונא בריה דרב יהושע במס' ר"ה פ"ק דאמר תקינו ליה זוודתא והודיע הדבר לחולה. והראייה שאח"כ היה בוש ממנו אלא דאמר לו רב הונא דהכי הוה וכו'. טוב שיהיו עשרה בני אדם שם בשעת יציאת נשמה וטעם לזה. מפקנא דנשמתא מקדמת דנפקת אית לה צערא. ברם לבתר דאפקת היא ברחמי וזהו בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. סדר ביקור החולה מאורחות חיים. בקשה ותחנה מהמחבר לאלהינו מרחם יעזרהו על דבר כבוד שמו עם כל ישראל חברים אכי"ר: