שו"ת על שמות לח:כא

בחגא דפטיריא ביומא קדמאה קרו בפרשתא דהשכם בבוקר מן והיה היום הזה לכם לזכרון עד ארץ מצרים על צבאותם. ומפקין סיפרא אחרינא וקרי המפטיר בפרשת פינחס מן ובחודש הראשון עד על עולת התמיד יעשה ונסכו. ומפטיר ביהושע בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עד ויריחו סוגרת ומסוגרת. יומא תניינא קורין שור או כבש או עז כי יולד עד וידבר משה את מועדי ה׳ וקרי מפטיר בפרשת פינחס ובחודש הראשון כדאתמול ומפטיר בנביא ויצו המלך את כל העם. יומא תליתאה קרו מן קדש לי כל בכור עד ויהי בשלח פרעה. יומא רביעאה אם כסף תלוה עד לא תבשל. יומא חמישאה קרו פסל לך עד לא תבשל גדי. יומא שתיתאה קרו מן וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני עד ולגר ולאזרח הארץ. ובאילין ארבעה יומא דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרי סיפרי בחד קרו תלתה גברי בעניינא דיומא וחד קרי בפרשת פנחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא. יומא שביעאה קרו מן ויהי בשלח פרעה עד כי אני ה׳ רופאיך. וקרי המפטיר בפינחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא ומפטיר בשמואל מן וידבר דוד עד מגדול ישועות מלכו. יומא תמינאה קרו כל הבכור עד סוף פיסקא ומפטיר קרי והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר בנביא בישעיה עוד היום בנוב לעמוד עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. כמה שאמרו חכמים אמר אביי האידנא נהוג דקרי מש״ך תור״א קד״ש בכספ״א פס״ל במדבר״א של״ח בוכר״א סימן. כד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דפסח קרו מן ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר ביחזקאל היתה עלי יד ה׳ עד סוף פיסקא. בחגא דשבועתא ביומא קדמאה קרו מן בחדש השלישי עד סוף סידרא וקרי מפטיר בתורה מן וביום הביכורים בהקריבכם עד סוף פיסקא ומפטיר ביחזקאל מן ויהי כשלשים שנה עד ברוך כבוד ה׳ ממקומו. יומא תניינא קרו כל הבכור עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בתורה וביום הביכורים כדאתמול ומפטיר בנביא בחבקוק מן וה׳ בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי. בתשעה באב קרו בספר תורה מן כי תוליד בנים עד סוף פיסקא ומפטיר בירמיה אסוף אסיפם. בראש השנה קרו בספר תורה מן וה׳ פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה וקרי מפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי באחד לחודש עד סוף פיסקא ומפטיר בראש שמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. ביומא תניינא קרי מן ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי כאתמול ומפטיר בנביא בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמינו. ביום הכיפורים במוסף קרו בספר תורה מן אחרי מות עד כמעשה ארץ מצרים וקרי המפטיר מן ובעשור לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו פנו דרך עד ואני זאת בריתי. במנחה קרי מן כמעשה ארץ מצרים תלתא והמפטיר מן המניין ומפטיר בנבואת יונה ומתחיל קודם ועלו מושיעים בהר ציון ומי אל כמוך. בחגא דמטליא קרו בספר תורה יומא קדמאה ויומא תניינא שור או כשב עד וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל והמפטיר קורא ובחמשה עשר יום לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בזכריה הנה יום בא לה׳ עד סוף נבואתא. ויומא תניינא מפטיר במלכים מן ותשלם כל המלאכה עד ובידו מלא לאמר. יום שלישי קורא כהן וביום השיני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום הרביעי וחוזר ישראל הרביעי וקורא וביום השיני וביום השלישי. יום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי. וישראל קורא וביום החמישי. ורביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. יום חמישי קורא כהן וביום הרביעי ולוי קורא וביום החמישי וישראל קורא וביום השישי ורביעי קורא וביום הרביעי וביום החמישי. יום שישי כהן קורא וביום החמישי ולוי וביום הששי וישראל וביום השביעי. ורביעי וביום החמישי וביום השישי. יום שביעי קורא כהן וביום השישי ולוי וביום השביעי וישראל ביום השמיני ורביעי וביום הששי וביום השביעי. יום שמיני שהוא יום טוב קורין כל הבכור עד סוף סידרא וקרי מפטיר מן ביום השמיני עצרת עד וידבר משה ומפטיר במלכים מן ויהי ככלות שלמה עד סוף פיסקא. יום שיני קורין וזאת הברכה וקרי מפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם ומפטיר ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ עד חזק ואמץ. אמרין הכי אמר ריש מתיבתא מר רב יהודאי יומא תמינאה שהוא יומא טבא דמתבעי לן למקרא וביום השביעי קא דחינן ליה וקא קרינן וביום השמיני אביי אמר שיני נדחה. רבא אמר שביעי נדחה והילכתא כוותיה דרבא דקא אמר שביעי נדחה. כל יומא קרינן ארבעה. שני בשלישי. שלישי ברביעי, רביעי בחמישי. חמישי בשישי. ששי בשביעי, שביעי בשמיני לא קרינן דקא מדחי לגמרי. אתקין אמימר בנהרדעא דמדלוגי דלוגי. דביומא שביעאה דחגא דהוא יום ערבה סלקינן בו ביום השישי. וכד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דסוכה קרינן מן ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר במוסף דעניינא דיומא דמקלע ביה שבתא ומפטיר ביום בא גוג על אדמת ישראל. ואם מקלע ביום שישי מפטיר קורא שני עניינות ביום החמישי וביום השישי. ואי מיקלע ביום רביעי קורא מפטיר ביום הרביעי וביום החמישי ואי מקלע בשלישי מפטיר קורא וביום השיני וביום השלישי ומפטיר ביחזקאל ביום בוא גוג על אדמת ישראל עד סוף עניינא. וזה שאנחנו קורין שני עניינות בכל יום שספק הוא לנו אי שיני הוא או שלישי הוא שבכל יום ויום ספק הוא לנו אי היום רוצים לקרות או למחר הילכך קורין שתי עניינות. בחנוכה ביומא קדמאה של חנוכה קרו תלתא גברי מן ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב. יום שיני קורין וביום השיני וביום השלישי. יום שלישי קורין ביום השלישי וביום הרביעי. יום רביעי וביום הרביעי וביום החמישי. יום חמישי וביום החמישי וביום השישי. יום שישי וביום השישי וביום השביעי. יום שביעי וביום השביעי וביום השמיני. יום שמיני קורין וביום השמיני עד סוף סידרא. ובחנוכה אין מדלגין אלא כפרי החג. וכד מיקלע ראש חודש טבת בחול מפקין תרי ספרי קרו תלתא גברי דבראש חודש וחד בחנוכה. וכד מיקלע ראש חודש טבת בשבת מפקין תלתא סיפרי חד דפרשתא וחד דראש חודש וחד דחנוכה. ומפטירין רני ושמחי בת ציון. שבתא תניינא ויעש חירום את הסירות. וכד מיקלע ראש חודש בשבת מפקין תרי סיפרי חד דפרשתא וקרו ביה שבעא גברי וחד דריש ירחא מפטיר קרי מן וביום השבת עד סוף עניינא דבראשי חודשיכם ומפטיר בנביא בישעיה כה אמר ה׳ השמים. בזמן דריש ירח אדר הסמוך לניסן מקלע בערב שבת מקדים וקורא פרשת שקלים משבת שעברה שהוא עשרים וחמשה בשבט. ובשבת שנייה שהוא שנים באדר מפסיקין. ובשבת שלישית שהיא תשעה באדר קורין זכור. ובשבת רביעית שהיא ששה עשר באדר מפסיקין. ובשבת חמישית שהיא עשרים ושלשה באדר קורין פרה אדומה. ובשבת שישית שהיא ראש חודש ניסן מוציאין שלש ספרי תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד של החודש הזה לכם ראש חדשים. וכד מיקלע ריש ירחא דאדר בשבת קורין פרשת שקלים ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה שהיא שמונה באדר קורין זכור. שבת שלישית שהיא חמשה עשר באדר מפסיקין. שבת רביעית שהיא עשרים ושנים באדר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהיא עשרים ותשעה באדר קורין החודש הזה לכם. וכשחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות אחד של עניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד שמפטירין בו כי תשא עד סוף העניין ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחד שמפטירין בה זכור ומפטירין בשמואל כה אמר ה׳ פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שבת שלישית מפסיקין. שבת רביעית מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחת שקורין בה פרה ומפטיר ביחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. שבת חמישית מוציאין שתי תורות אחת של עניינו של יום ואחת שמפטירין בה החודש הזה לכם ומפטיר בנביא כל עם הארץ. וכשחל להיות בשיני בשבת קודמין וקורין בשבת שהיא עשרים ותשעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ששה באדר מפסיקין ושבת שלישית שהיא שלשה עשר באדר קורין זכור. ושבת רביעית שהיא עשרים באדר קורין פרה אדומה. ושבת חמישית שהיא עשרים ושבעה באדר קורין החודש הזה וכשחל להיות ברביעי בשבת קודמין וקורין מן שבת שהיא עשרים ושבעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ארבעה באדר מפסיקין. שבת שלישית שהיא אחד עשר קורין זכור. שבת רביעית שהיא שמונה עשר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהוא עשרים וחמשה באדר קורין החודש הזה לכם. והללו ימים שחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בהן שבת ושיני בשבת ורביעי בשבת וערב שבת וסימן שלהם ז̈ב̈ד̈ו̈ ואילו ימים שמפסיקין בהן אם חל בשבת מפסיקין בחמשה עשר וסימן ז̈ט̈ו̈. ואם חל בשיני בשבת מפסיקין בששה עשר וסימן ב̈ו̈. ואם חל ברביעי בשבת מפסיקין בארבעה באדר וסימן ד̈ד̈. וכשחל בערב שבת מפסיקין בשנים באדר ובששה עשר באדר וסימן ו̈ב̈י̈ו̈. וכשחל פרשת שקלים להיות בסדר ואתה תצוה קורין שבעה גברי מן ואתה תצוה עד סוף סידרא והמפטיר קרי מן כי תשא עד סוף פיסקא. ואם מקלע פרשת שקלים בפרשת כי תשא קורין שבעה גברי בכי תשא עד סוף סידרא והדר קרי המפטיר כי תשא עד סוף פיסקא. בפורים יומא קדמאה קורין מן ויבוא עמלק עד וישמע יתרו ואף על גב דתשעה פסוקי נינהו לא ליקרו טפי דהכי אמר מר רב יהודאי ריש מתיבתא איקרו מן קמי ויבא עמלק ליקרו ואי לא קרו מקמי ויבא עמלק ליקרו הלין תשעה פסוקין ולא לידלגו. ראש חודש שחל להיות בחול קרי כהן וידבר ה׳ צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ואמרת להם. לוי חוזר וקורא ואמרת להם את הכבש ועשירית האיפה. ישראל קרי מן עלת תמיד עד ובראשי חודשיכם. ישראל רביעי קורא מן ובראשי חודשיכם עד סוף עניינא. בשבת קרו שבעה גברי וכיון דקרו להון שבעה גברי כמה דלא קדישו להון הרי שביעי מפטיר ועולה למניין שבעה אבל היכא דקדישו קרו שבעא גברי והדר קרי מפטיר דכיון דאפסיקו להון אמור רבנן המפטיר צריך שיקרא בתורה מפני כבוד התורה. ביום הכיפורים קורין ששה ואפילו אם רוצה אלף מאי טעמא שמעלין בקודש ולא מורידין. ביום טוב קורין חמשה. בריש ירחא ובחולא דמועדא ארבעה. במנחה בשבת ובשיני ובחמישי. ובחנוכה. ובפורים. ובתענית. קרו תלתא. אבל בשבת. וביום הכיפורים. ובימים טובים. אי בעי למיקרי טפי קרו אבל במנחה בשבת ובשיני ובחמישי ובראש חודש ובחולא דמועדא ובתענית לא ליקרו טפי. לעולם קורין פרשת צו את אהרן מקמי פיסחא ופרשת וידבר רישא דספרא מקמי עצירתא. וצום תשעה באב מקמי ואתחנן. ופרשת אתם נצבים מקמי ראש השנה. וסימנהון פ̈ק̈ד̈ ו̈פ̈ס̈ח̈. מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. לעולם ראש חודש אדר הסמוך לניסן הוא ערב הפסח. והפסח הוא ערב עצרת. ועצרת הוא ערב ראש השנה וסימן לא ב̈ד̈ו̈ פסח ולא ג̈ה̈ז̈ עצרת ולא א̈ד̈ו̈ ראש השנה וסוכה. ולא א̈ג̈ו̈ יום הכיפורים ולא ז̈ב̈ד̈ פורים ולא א̈ג̈ה̈ אדר הסמוך לניסן וכל כך למה כדי שלא לעשות יום הכיפורים א̈ו̈ג̈ סימן יום ראשון ויום שישי ויום שלישי. וכל זמן שהשנה מעוברת אדר הראשון שלם. ואדר השיני חסר. וכל ומן שאין השנה מעוברת קורין ויקהל משה ואלה פקודי כאחת, ואשה כי תזריע וזאת תהיה כאחת, אחרי מות וקדושים תהיו כאחת. בהר סיני וחוקותי כאחת. ראשי המטות ואלה מסעי וכל זה למה מפני שאמרו רבותינו פ̈ק̈ד̈ ופסח. כיצד לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח וזה הסימן פקד ופסח. לעולם קורין פרשת מדבר סיני קודם העצרת וזה הסימן מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. לעולם מתענין תשעה באב קודם פרשת ואתחנן וזה הסימן צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. לעולם קורין פרשת אתם נצבים קודם ראש השנה וזה הסימן ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. וכל מחזור דעיבור תשע עשרה שנה וסימניהון ג̈ו̈ח̈ י̈א̈ י̈ד̈ י̈ז̈ י̈ט̈. ובתשעה באב צריך להזכיר יחיד ענינו בשומע תפילה. ושליח ציבור צריך להזכיר בין גואל לרופא דלא גרע תשעה באב משאר תעניות. והמפטיר בתשעה באב צריך לברך לפניה ולאחריה ואינו אומ׳ על התורה ועל הנביאים דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא ותעניות של צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ותענית אסתר בין שחלו להיות בשיני ובחמישי ובין שחלו להיות בשאר ימים בין בשחרית בין במנחה קורין בויחל משה חוץ מתשעה באב שבשחרית קורין כי תוליד בנים ובמנחה ויחל משה דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא.

ועוד שם בשער הכונות הנז' בדרוש ענין שינוי התפילות כתב וז"ל, גם דע כי בכל תפלתינו אנו מעלים העולמות העליונים ומקשרים אותם זה בזה כנז' בפרשת בראשית בענין ההיכלות, וג"כ בפרשת פקודי, אבל צריך שתדע כי אין אנחנו יכולין להעלות עולמות בי"ע עד האצילות לכלול אותם שם, אלא מבחינת הנפשות והרוחין והנשמות אשר בשלשה עולמות אלה, ואלו הם העולים עם השכינה למעלה שהיא המלכות העליונה, וכמ"ש בתפלת ר"ה, כי הנשמות הם יותר פנימיים מן המלאכים, ולכן המלאכים אינם עולין רק בשבת לבד, וז"ס הן אראלם צעקו חוצה, ר"ל צעקו לסיבת שהם חוצה ולא מהפנים, ולכן אינן יכולין לעלות עם המלכות, אבל בבחינת העולמות בעצמם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב"א, כי אז יתעלו ויעלו העולמות עצמם, אבל עתה לא יש עליה והתכללות העולמות למעלה, אלא בבחינת הנשמות בלבד עם המלכות, וכמ"ש לקמן שאין שום חיצוניות עולה רק נשאר במקומו וחוזר להיות פנימיות עכ"ל:

והנה עש"ק פקודי תרי"א הגיעני מכתב מבראד מבחור א' ושמו משה חיים ראבינשטיין והקש' על דברת התוס' יבמות דף נ"ב ד"ה דמבטל גיטא שכתבו אע"ג דרב ס"ל בהשולח בטלו אינו מבוטל גבי הא דאר"י נחזי אנן וע"ז הקשה דלא נמצא שם כלל דברי רב וע' בתוס' גיטין דף ל"ג ד"ה אמר ר"י וביותר תימה דברי התוס' רי"ד שכ' בקידושין מ"ב רב לטעמיה דס"ל בטלו מבוטל דלא נמצא כלל והתוס' כתבו להיפך ודברי התוס' אפשר ליישב דר' אבא הנזכר שם הוא רב כמ"ש הערוך בברכות דף מ"ט אבל דברי התוס' רי"ד הוא תמוה זהו תו"ד. ובאמת שתימה גדולה היא וחפשתי בכל מפרשים קדמונים ואחרונים ולא ראיתי למי שהעיר בזה גם ברמב"ן ורשב"א וריטב"א בגיטין ל"ג ובקידושין לא מצאתי לא' שיאמר שרב ס"ל כן לבד מהריטב"א בקידושין הנ"ל שכתב להיפך כי מ"ש מעלתו בשם תוס' רי"ד אינו ברי"ד רק בחידושי ריטב"א. והנה בריטב"א לפענ"ד ט"ס וצ"ל רב ס"ל ביטלו מבוטל ומ"ש לטעמי' אינו וט"ס הוא. אבל דברי התוס' הם תמוהים כי מ"ש מעלתו דרבי אבא היינו רב כמ"ש הערוך סמך עמ"ש הגאון מוהרי"פ בשמו בברכות שם אבל בערוך עצמו והובא בסה"ד אות אלף בשם רה"ג מצאנו בשלשה מקומות בברכות דף מ"ט ושבת קל"ה וכתובות פ"א רב אבא היינו רב שנקרא רב אבא בבבל כמ"ש בערך אביי והנה מנה הג' מקומות ואינו מהמקומות שמנה גם מנ"ל להתוס' להקשות וגם בתוס' קידושין דף י"ב משמע דרב יוסף הוא דס"ל לא רב ע"ש וע"כ הדבר צריך חיפוש וביקור אולי היו להתוס' יבמות גירסא אחרת וע' בשטמ"ק בכתובות פ"א שהביא דברי הערוך הנ"ל. (אחר זמן רב מצאתי בס' שנדפס מחדש שמו ערוך לנר שהרגיש בזה ביבמות דף נ"ב ע"ש שגם הוא הקש' כן על הריטב"א): ודרך אגב אזכור הא דאמרו שם דר"נ ס"ל דבפני ב' הוא מבטל לבי תרי נמי ב"ד קרו ליה ומביא ראיה מהא דמוסרני לפניכם הדיינים פ' ופ' והקשו בתוס' דביבמות כ"ה אמרו טעמא דב"ד הוא הא לבי תרי לא והא לבי תרי נמי ב"ד קרו ליה ע"ש. ולפענד"נ עפמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע"ז על ענין שטר חליצה שהיה צריך לכתוב שנת קל"ד ונכתב בטעות ק"ד וכ' כיון דהעדים טעו בדבר שהוא מצוי לטעות אנו מאמינים שמה שכתוב בשטר הוא אמת וגבי מבנ"ח וכשר השט"ח ולא דמי לגט דאף דאנו מאמינים במ"ש בגט כל שאין הגט כשר אין עליו תורת גט והרי אינה מתגרשת אלא בגט משא"כ בחליצה החליצה היא המתרת וכל שאנו מאמינים שהמעשה הוא אמת מה אכפת לן במ"ש בשטר טעות וע"ז הקשה דא"כ למה פרוזבול המאוחר פסול וכתב דגם פרוזבול העיקר מה שמפקיע הממון הוא הפרוזבול עצמו ולא ישיבת ב"ד ולכך כל שהפרוזבול מאוחר אין עליו תורת פרוזבול ופסול משא"כ בחליצה שגוף החליצה מתרת ולא השטר ע"ש ודפח"ח: