מדרש על אסתר 8:16

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רבי אלעזר אמר רבי יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז יד) ושמחת בחגך. וששון (אמר רבי אלעזר) זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין וכה״א (דברים כח טז) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר׳ אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש:

דבר אל בני ישראל. על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל, שהם יקרים לפני מי שאמר והיה העולם, כענין שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיה ל"א י"ט). עשרה נקראו יקרים. א' התורה, שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג' ט"ו). ב' נבואה, שנאמר ודבר ה' [היה] יקר בימים ההם (ש"א ג א). ג' תבונה, שנאמר יקר רוח [איש] תבונה. (משלי יז כז). ד' דעת, שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (שם כ טו). ה' סכלות, שנאמר יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט (קהלת י א). ו' עושר, שנאמר והון אדם יקר חורץ (משלי יב כז), ז' ישראל, שנאמר הבן יקיר וגו' (ירמי' לא יט). ח' חסד שנאמר מה יקר חסדך. ט' מיתתו של צדיקים, שנאמר יקר בעיני ה' וגו' (שם קיו טו). [י' צדיקים, שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז)] וישראל נאמר בהם יקר, שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (אסתר ח' טז):

רַבָּנָן אָמְרֵי, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ מֶה הָיָה וּמֶה עָתִיד לִהְיוֹת, דִּכְתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וגו', כֵּיצַד בְּפָרָשָׁה זוֹ הֶרְאָה משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל אִם חָטְאוּ הֵיאַךְ הֵם עֲתִידִים לִגְלוֹת, וְהֵיאַךְ הֵן עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְהֵיאַךְ הֵן נִגְאָלִים. הֵיאַךְ הֵם עֲתִידִים לַחֲטֹא, דִּכְתִיב (דברים ד, כה): וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה', וְאַחַר כָּךְ (דברים ד, כז): וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים, וְאַחַר כָּךְ (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ. מַהוּ בַּצַּר לְךָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל צָרָה שֶׁהִיא שֶׁל יָחִיד צָרָה, וְכָל צָרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל יָחִיד אֵינָהּ צָרָה. דָּבָר אַחֵר בַּצַּר לְךָ, רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר כָּל צָרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֻׁתָּפִין בָּהּ צָרָה, וְכָל צָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַצְמָן אֵינָהּ צָרָה. דָּרַשׁ רַבִּי יוֹחָנָן כְּגוֹן צָרָתָן בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה שֶׁלֹא הָיְתָה אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, ג): אֵבֶל גָּדוֹל לַיְהוּדִים, מִיָּד הִצְמִיחַ לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשׁוּעָה, מִנַּיִן (אסתר ח, טז): לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה.