מדרש על בראשית 22:11

מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו (שם מא ב). אמר הקב"ה אברהם האיר עולמי בצדקו, למה שהיו כל דורו רשעים, ומכולם לא מצאתי אלא אחד, שנאמר אחד היה אברהם (יחזקאל לג כד), וכי שנים היו, אלא אחד בצדקו, וכן הקב"ה א"ל אברהם אברהם, למה שתי פעמים, אלא הוא אברהם צדיק מתחילתו עד סופו, וכן יעקב יעקב, וכן משה משה, וכן שמואל שמואל, צדיקים מתחילתן ועד סופן, ממה שקרינו בענין אלה תולדות נח נח.

ד"א ויקרא אל משה. משל למה הדבר דומה למלך שבנה לו שר צבאו מגדל, ועל כל פנה ופנה היה כותב שמו של מלך, כיון שנכנס המלך ראה שמו נכתב על כל פנה ופנה, ועל כל עמוד ועמוד, אמר המלך איה מי שסדר כל הענין הזה. קראו לו ויבא, כך כשעשה משה את המשכן, כתב על כל מעשה ומעשה כאשר צוה ה' את משה, שמונה עשר פעמים, כנגד [שמונה עשר] חוליות שבשדרה, כיון שראה הקב"ה שהוא עומד בחוץ, אמר קראו לו ויכנס, לכך נאמר ויקרא, כדרך שנאמר לאברהם ויקרא אליו מלאך ה' (בראשית כב יא), ונדמה לאור, ונאמר באור ויקרא אלהים לאור וגו' (שם א' ה'), ונאמר במשה ויקרא אל משה וגו', ואין אור אלא תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ"ג). ומשה שבה את התורה, שנאמר עלית למרום שבית שבי (תהלים ס"ח י"ט) לכך נאמר ויקרא אל משה:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חָמֵשׁ פְּסִיעוֹת פָּסַע משֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר הָפַךְ פָּנָיו וְהִבִּיט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִבִּיט בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר נָאֶה זֶה לִרְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּ כִּי סָר לִרְאוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סָר וְזָעֵף הוּא זֶה לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ רָאוּי הוּא לִהְיוֹת רוֹעֶה עֲלֵיהֶן, מִיָּד וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה, אַתָּה מוֹצֵא (בראשית כב, יא): בְּאַבְרָהָם, אַבְרָהָם, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (בראשית מו, ב): יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (שמואל א ג, י): שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, אֲבָל משֶׁה משֶׁה, אֵין בּוֹ פָּסֵק, לָמָּה כֵן, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּתַּן עָלָיו מַשְֹּׂאוֹי גָדוֹל, וְקוֹרֵא פְּלוֹנִי פְּלוֹנִי קְרוֹבִי פְּרֹק מֵעָלַי מַשְֹּׂאוֹי זֶה. דָּבָר אַחֵר, עִם כָּל הַנְּבִיאִים הִפְסִיק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמשֶׁה לֹא הִפְסִיק כָּל יָמָיו. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי מַהוּ משֶׁה משֶׁה, לָשׁוֹן חִבָּה לָשׁוֹן זֵרוּז. דָּבָר אַחֵר, משֶׁה משֶׁה, הוּא שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא עָתִיד לְלַמֵּד בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם וְאוֹמְרִים לוֹ, לַמְּדֵנוּ תוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל יִצְחָק שֶׁלָּמַד יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְיִצְחָק אוֹמֵר לְכוּ אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְיַעֲקֹב אוֹמֵר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל משֶׁה שֶׁלְּמָדָהּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פד, ח): יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, וְאֵין אֱלֹהִים אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה וּלְמַלְכוּת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְקוֹם עַמּוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד, אַבְרָהָם אָמַר (בראשית כב, א): הִנֵּנִי, וְאַתָּה אוֹמֵר: הִנֵּנִי, בִּקֵּשׁ משֶׁה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ כֹּהֲנִים וּמְלָכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּקְרַב הֲלֹם, כְּלוֹמַר לֹא יִהְיוּ בָּנֶיךָ מַקְרִיבִין, שֶׁכְּבָר מְתֻקֶּנֶת הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן אָחִיךָ. הֲלֹם זוֹ מַלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. וְאוֹמֵר (שמואל א י, כב): הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מְתֻקָּן הַמַּלְכוּת לְדָוִד, אַף עַל פִּי כֵן זָכָה משֶׁה לִשְׁתֵּיהֶן, כְּהֻנָּה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, מַלְכוּת, דִּכְתִיב (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. שַׁל נְעָלֶיךָ, כָּל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִגְלֵית אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע ה, טו): שַׁל נַעַלְךָ, וְכֵן הַכֹּהֲנִים לֹא שִׁמְּשׁוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְחֵפִים.