תנחומא בובר
[הלעיטני נא מן האדם האדם הזה] (בראשית כה ל). מהו הלעיטני, אמר ר' יוחנן ממך ומן הדומין לך, מן הצדיקים שהן כיוצא בך.
תנחומא בובר
ד"א הלעיטני, תן לי אין כתיב כאן, אלא הלעיטני, א"ל הלעיטני נתן לו בזיבורית, א"ל בזיבורית את נותן לי, שפוך את הקדירה לתוך פי, שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה, שכך שנו רבותינו אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין, לפיכך אמר הלעיטני.
תנחומא בובר
ארצה שעיר שדה אדום, [מהו ארצה שעיר], שהוא מעמיד שערות של אדם, שדה אדום, הוא אדום, ומאכלו אדום, וגבוריו אדומים, ולבושו אדום, ומגיניו אדומים, וארצו אדומה, ומי שעומד כנגדו אדום, ומי שפורע ממנו אדום, בלבוש אדום. הוא אדום, ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), ומאכלו אדום, מן האדום האדום הזה (שם שם ל), וגבוריו אדומים, מגן גבוריהו מאדם (נחום ב ד), ולבושו אדום, אנשי חיל מתולעים (שם), מגיניו אדומים, מגן גבוריהו מאדם (שם), וארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום, ומי שעומד כנגדו הוא אדום, הוא דוד, וישלח ויביאהו והוא אדמוני (ש"א טז יב), ומה כתיב בו, וישם באדום נציבים (ש"ב ח יד), ומי שפורע ממנו אדום, ודודי צח ואדום (שה"ש ה י), מי זה בא מאדום )ישעיה סג א), בלבוש אדום, מדוע אדום ללבושיך וגו' (שם ב).