צרור המור על התורה
והאדם ידע את חוה אשתו לפי שזיווג הצדיק עם אשתו היא קדושה וטהרה ונקיות להוליד כדמותו. נכתב בתורה בלשון ידיעה דכתיב והאדם ידע את חוה אשתו לפי שהטפה זרעית נמשכת מן המוח שהוא מקום הדעת. ולכן אמרו צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש ואם לא נמצא ביוני בליעל שמץ מינות לא היה אומר חוש המישוש חרפה היא לנו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. כי היא מצוה גדולה וקדושה מביאה את האדם לחיי עולם הבא. ולכן בכאן לפי שהיה ראוי לצאת מכאן הבל הצדיק הנרמז בדבריהם בין הצדיקים כתוב והאדם ידע את חוה אשתו. ולפי שזה היה אחר החטא והבן הילוד ראשונה היה ראוי להיות בו חלק מזוהמת נחש הקדמוני שהטיל בחוה. לכן לא יצא הבל ראשונה ויצא קין מלוכלך בדמים מן האדום האדום הזה והרג להבל אחיו. וא"כ איך אמר ותאמר קניתי איש את ה' אבל הוא מאמר אמו כדרך הנשים שאומרים לנער היולד שיהיה מלך וחכם וזהו ותאמר קניתי איש את ה'. היא אמרה אבל לא היה כן. וכן נאמר במיכה ותאמר אמו ברוך בני לה' והוא לא היה ברוך אלא ארור כדכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה אלא הוא מאמר אמו שאומרת שהוא ברוך ולא היה כן. ואולי אמרה כן על כפרת החטא כאומרם ברא מזכי אבא וזהו קניתי איש את ה':
צרור המור על התורה
ואמר כי יפליא. כי אחר שהאדם נמשך אחר התענוגים והבלי הזמן. פלא גמור יהיה אם יוכל להזיר עצמו מהם. אבל זה יהיה בנדר להזיר לה'. ובשביל אהבתו תהיה כוונתו. וכל מגמתו ראוי שיהיה לשבר העומד לעומתו. כי הוא הצר הצורר תמיד האדם בערמתו. ובזה יהיה קדוש לאלהיו. נזיר אלהים יהיה פרוש מן היין והשכר פן ישתה וישכח מחוקק. ובזה יהיה פרוש מכל מיני מדות הדין. ודבק בשם ה' וברחמיו. ולכן אמר בשמשון נזיר אלהים. שהיה ראוי להיות פרוש מכל מיני מדות הדין שהם רמז לחטא האדום. ולכן אמר בעשו שהוא שטן הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי אין תאותו אלא הלעטה ואכילה ושתיית היין. כאומרו הוי משכימי בבקר שכר ירדופו. שנראה להם שהם רודפים אחר השכר להשביע עצמם כפי הצורך. ואח"כ מאחרי בנשף יין ידליקם ויבער בהם כאש בנעורת. או יאמר יין ידליקם שהיין ומדות הדין והחטא האדום כיין. ידליקם וירדפם עד חובה אשר משמאל. כאומרם ז"ל עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה. ולכן להפריש הנזיר מזה. אמר מיין ושכר יזיר. וכן תער לא יעבור על ראשו. לפי שהיא מדה"ד כאומרו יגלח ה' בתער השכירה. ובזה קדוש יהיה. דבק בשם ה' גדל פרע שער ראשו. לפי שהשער באיש הוא הודו והדרו. כדוגמא של מעלה כדכתיב שעריה כתלג חיוור. וכל זה תבין משער שמשון שהיה כחו והדרו ואחר שחטא סר כחו והדרו ושערו. וכן צוה לנזיר על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא דומה לכ"ג. ולכן אמר כי נזר אלהיו על ראשו כמו שאמר בכ"ג:
צרור המור על התורה
אח"כ סיפר ניסי ארנון. ולפי שהוא נס גדול כנס ים סוף כמאמרם ז"ל. אמר בכאן את והב בסופה. ועל דרך הרמז נראה שייעד בכאן הגאולה העתידה. ועל כן אמר על כן יאמר לזמן העתיד בספר מלחמות ה'. מהו מלחמות ה' היא מלחמת עמלק שכתב בו מלחמה לה' בעמלק. ושם כתיב כתוב זאת זכרון בספר. והמלחמה האחרת היא המלחמה העתידה כדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב עם עמלק. ולהורות על המלחמה העתידה אמר בכאן את והב בסופה. כי והב הוא רמז על עשו הוא אדום דכתיב ביה הלעיטני נא מן האדום. וכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב. כי כך דרכם לשאול מישראל מסים וארנוניות. ולעולם הם שואלים הב הב. והעלוקה הוא רמז ליצה"ר הוא אדום. כמו שכתבו בזוהר על פסוק כי ירא לשבת בצוער עלוקה כמנין יר"א. וזהו את והב בסופה. כי בספר המלחמות כתובה המלחמה העתידה להיות באחרית הימים וזהו בסופה. וסמך זה לכאן לפי שבסבת מלך אדום באה להם זאת הצרה לפי שסבבו את ארץ אדום ולא נתנום לעבור בארצם וזאת אכזריות גדולה. ולכן אמר השם אע"פ שעכשיו איני לוחם עמהם. אני נזכר ממה שעשו לכם. ובסוף אפרע מהם מן הכל. ואשפוך דמם כמים. כאומרו ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. וכתיב וטבח גדול בארץ אדום. וזהו ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. לרמוז כי לפי שאדום ומואב היו אחים וקרובים לישראל. הם ראוים יותר לעונש. לכן נזכרים בדברי הנביאים יחד דכתיב אדום ומואב משלוח ידם. וזהו ונשען לגבול מואב. כי לעולם סמך אדום עם מואב. וכן תמצא בדברי ירמיהו כשנתנבא על אדום אמר שמועה שמעתי מאת ה'. סמך פורענותו אצל מואב. וזאת השמועה היא מלחמת עמלק ומלחמת אדום הכתובה בכאן בספר מלחמות ה'. וכן אמר עובדיה על אדום קומו ונקומה עליה למלחמה הכתובה בתורה. וכן אמר ג"כ שמענו מאת ה'. כי זאת השמועה מכאן למדוה כל הנביאים. ולכן אמר שמועה שמענו. כל הנביאים מאת ה'. כי מספר מלחמות ה' שמעו שמועה. ואמר ג"כ שמועה שמענו. לפי שעובדיה הוא הראשון בזאת הנבואה נגד אדום. והתנבא שנביא אחר יבא שישמע זאת השמועה כמו שהוא שמעה והוא ירמיהו. ואם תדקדק בנבואת עובדיה ובנבואת ירמיהו. תמצאם שוות בלשון ובענין בשינוי מעט ואיני רוצה להאריך בהן. ובאותו זמן ישיר ישראל עלי באר ענו לה. לפי שעכשיו ישראל בירידה יבא זמן שיעלו מירידתם. ואע"פ שלא יהיו ראויים. יהיה בשביל זכות האבות. זהו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם אברהם יצחק ויעקב. במחוקק במשענותם. רמז למשה שיבא עמהם שנקרא מחוקק דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם. וזהו במחוקק במשענותם. כי זכותו יהיה להם כמשען ומשענה ואז יעלו לגדולה וישיגו המתנות הניתנות להם על ידי הנביאים עד שיעלו במתי עב. ויזכו למשיח בן דוד שבא מנערה מואביה השבה משדה מואב. וזהו אשר בשדה מואב. ונשקפה על פני הישימון. לבנות בית המקדש וארץ ישראל. שעכשיו בתוהו יילל ישימון: