מדרש על בראשית 29:31

כי יודע ה' דרך צדיקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ג) בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. מנין (בראשית כט לא) וירא ה' כי שנואה לאה. ודרך רשעים תאבד. אמר רבי אליקים איבד הקב"ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים שלא יטעו בה. אמר ר' אלעזר אף בתחלה אבד מן הרשעים וכיון שהטריחו בה נתנה להם שנאמר (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ. תדע לך שכן הוא צא ולמד מבלעם הרשע בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל מה הוא אומר לו (במדבר כב יח) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ישן ונראה לו בחלום הקב"ה שנאמר (שם ט) ויבא אלקים אל בלעם. אמר לו אל תלך עמהם. מיד אמר בלעם בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני. אמר לו ואקלל אותו מכאן. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו תאמר שאברכם. אמר לו אינן צריכין לברכתך כי ברוך הוא. אמר ר' תנחומא אומרין לזיבורא לא מדובשך ולא מעוקצך. אמר רבי ברכיה כשרצה הקב"ה וברוך שמו לבראת האדם ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו. אמר אם אני בורא אותו הרי הרשעים עומדין ממנו ואם איני בורא אותו היך צדיקים עומדים. מה עשה הקב"ה פילג דרכן של רשעים מנגד פניו ושיתף מדת רחמים ובראו. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וגו'. איבדה ממנו. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. את מוצא איבד לנמרוד מפני אברהם ואבימלך מפני יצחק עשו מפני יעקב. הוי אומר כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך וגו'. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. שכן הוא אומר (ישעיה סו יד) ונודעה יד ה' את עבדיו. אימתי (שם) וזעם את אויביו. אמר רבי יוחנן עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם הרשעים אומרים לא דן אותנו כראוי למי שביקש זכה ולמי שביקש חייב והקב"ה אומר אני לא בקשתי לפרסם אתכם. מה עושה הקב"ה קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר' פנחס כל מי שהוא מוחלט בעבירות אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית. אומר הקב"ה לרשעים אתם הציתם אש של גיהנם (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש ואני נוקם מכם דיני דינין. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות. שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שעדיין הולכין ופושעין:

‎וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ אָדָם עַל רֵיחַ בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים וְלֹא עַל הָרֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם עָבַר בַּשּׁוּק עַל חֲנֻיוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים, חַיָּב לְבָרֵךְ. אֲבָל עַל רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַל תִּטְעוּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ וְגוֹ', כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם (תהלים קטו, ה-ח).

וְאֵיזֶהוּ רֹב מִנְיָנוֹ? מֵאָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. אָמַר לוֹ רַבִינָא לְרָבָא: תָּנָא, מִנְיָנָא אָתָא לְאַשְׁמוּעִינָן? [קָא מַשְׁמַע לָן, כִּדְתַנְיָא: 'חָסֵר', שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מָאתַיִם, וְ'יָתֵר', שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, כֻּלָּן עוֹלִין לְמִנְיַן מֵאָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. זִיל בָּתַר רוּבָּהּ דְּאִינְשֵׁי]. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁשָּׁלְקוּ זוֹנָה אַחַת שֶׁנִּתְחַיְּבָה שְׂרֵפָה לַמֶּלֶךְ, בָּדְקוּ וּמָצְאוּ בָּהּ מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא בְּאִשָּׁה בְּדַקְתֶּם? שֶׁהוֹסִיף לָהּ הַכָּתוּב שְׁנֵי צִירִים וּשְׁתֵּי דְּלָתוֹת. תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁצִּירִים לְבַּיִת, כָּךְ צִירִים לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ד׳:י״ט) "וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדְּלָתוֹת לַבַּיִת, כָּךְ דְּלָתוֹת לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ג׳:י׳) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְתֵּחַ לַבַּיִת, כָּךְ מַפְתֵּחַ לָאִשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ט:ל״א) "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".