מדרש על בראשית 33:17

אבינו יעקב היה בשעה שנתברך בן ס"ג שנה, בו בפרק מת ישמעאל, שנאמר וירא עשו כי ברך יצחק וגו', וישמע יעקב אל אביו וגו', וירא עשו כי רעות וגו', וילך עשו אל ישמעאל וגו' (בראשית כ״ח:ט׳), שאין תלמוד לומר אחות נביות, ומה תלמוד לומר אחות נביות, מלמד שקדשה ישמעאל ומת והשיאה לעשו נביות אחיה. עשה אבינו יעקב בארץ ישראל י"ד שנה מוטמן ומשמש את עבר, ועבר מת אחר ירידתו של יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים, נמצא עומד על הבאר בן ע"ז שנה, וכ' שנה עשה בבית לבן, ז' עד שלא נשא את האמהות, וז' משנשא את האמהות, ושש שנים אחר שנולדו י"א שבטים ודינה, נמצאו כל השבטים נולדו בז' שנים חוץ מבנימן, כל אחד ואחד לז' חדשים, יצא מארם נהרים ובא לסכות ועשה שם י"ח חדשים, שנאמר ויעקב נסע סכתה וגו' (שם לג יז), יצא מסכות ובא לבית אל ועשה שם ששה חדשים מקריב למקום, יצא משם ונולד לו בנימן ומתה רחל, ובו בפרק מתה רבקה ודברה, נמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה, ולאה לא עברה על מ"ד שנה, נמצאו רחל ולאה נשאו בנות כ"ב כ"ב, שהיו תאומות. בא לו אצל יצחק אביו ארצה כנען ושימשו כ"ב שנה, ויוסף שימשו ט' שנים, אלה תולדת יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה (שם לז ב) ובו בפרק מתה לאה, ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חדשים, שנאמר ויהי מאז הפקיד אתו וגו' (שם לט ה), בבית מפני החמה ובשדה מפני הצינה, ועשה בבית האסורים י"ב שנה, ענו בכבל רגלו וגו', עד עת בא דברו וגו' (תהילים ק״ה:י״ט). בשנת שלשים שנה יצא מבית האסורים שנאמר ויוסף בן שלשים שנה בעמדו וגו' (בראשית מא מו), בו בפרק מת יצחק, ושבע שני השבע ושתים שני רעב, נמצא יוסף כשירדו אבותינו למצרים בן ל"ט שנה, ולוי בן מ"ד שנה, נמצא שפירש יוסף מיעקב אביו שלא שימשו כ"ב שנה, בתוך אלו השנים נשא יהודה את בת שוע, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו', וירא שם יהודה וגו' (שם לח) שנה אחת לעיבורו של ער, הגדיל ער ז' שנים ונשא אשה, הרי שמנה, שנה אחת לער, שנה אחת לאונן שייבם, שנה אחת לשבי אלמנה בית אביך (שם לח יא), שנה אחת לוירבו הימים ותמת בת שוע (שם לח יב), שנה אחת לעיבורו של פרץ, הגדיל פרץ ז' שנים ונשא אשה, הרי י"ח, שנה אחת לחצרון, שנה אחת לחמול, וחצרון וחמול ירדו עמו למצרים, כיוצא בו אתה אומר והרן הוליד את לוט (שם יא כז), כמה גדול אברהם משרה עשר שנים, שנאמר ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם יז יז), כמה אברהם גדול מנחור שנה, כמה נחור גדול מהרן שנה, הגדיל הרן ו' שנים ונשא אשה, הרי ח', שנה אחת ללוט, שנה אחת ליסכה שהיא שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שהכל סוכין בה, שנאמר ויהללו אתה אל פרעה (שם יב טו), דבר אחר יסכה שהיתה סוכה בנבואה, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה וגו' (שם כא יב). אבינו אברהם היה בשעה שמל בן צ"ט שנה, שנאמר ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו וגו' (שם יז כד), ומת בן קע"ה שנים, ושרה מתה בת קכ"ז שנה, שנאמר ויהיו חיי שרה וגו' (שם כג א), יצחק מת בן ק"פ שנה, ויעקב מת בן קמ"ז שנה, [שנאמר ויהי] ימי יעקב שני חייו וגו' (שם מז כח):

לראות בבנות הארץ, לראות ליראות, למה הדבר דומה, למי שהיה מהלך שוק וחתיכה בידו, ראה אותה כלב אחד והיה מהלך אחריה וחטפה ממנו, כן היתה דינה יוצאת לראות וראה אותה שכם וחטפה. ד"א לראות בבנות הארץ, כיון שבאו בני יעקב לארץ ישראל התחילו מראין כחן ועשרן ונויין, מראין כהן ויקחו שני בני יעקב וגו' [איש חרבו וגו' ויהרגו כל זכר] (בראשית לד כה), מראין עושרן ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות (שם לג יז), התחיל פותח אטלין, ונויין מנין, ותצא דינה בת לאה לראות וליראות. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ, הרשעים רואים, וירא המן (אסתר ג ה), וירא עשו (בראשית כח ו), וירא אותם שכם בן חמור (שם לד ב), אמר דוד תחשכנה עיניהם מראות (תהלים סט כד)

ובני ישראל עשו וכי מה אמר להם משה במצרים, הרי הוא אומר דבר נא באזני העם, וכן עשו. וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות שאין תלמוד לומר ושמלות, אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב. וה' נתן כמשמעו (דברי ר' ישמעאל). לא הספיקו לומר השאילני עד שהוא נותן לו. רבי יוסי הגלילי אומר, האמינו בם. שהיו אומרים, ומה באפלה לא עשו, עכשיו הן נחשדין? רבי אליעזר בן יעקב אומר, רוח הקודש שרתה עליהם, והוא אומר השאילני כלך המונח במקום פלוני, ההוא מוציא ונותן לו. ואין חן אלא רוח הקדש שנאמר (ובתתי) [ושפכתי] על בית דוד (רוח חן) ועל [יושב] ירושלים רוח חן וגו' (זכריה יב). רבי נתן אומר, אינו צריך (כך), אלא וישאילום מה שלא שאלום היו משאילים אותם. היה אומר לו, תן לי חפץ פלוני, והיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו. וינצלו את מצרים מלמד שעבודה זרה שלהם נתכת ובטלה וחזרה לתחלתה. ומנין שביזת הים גדולה מזו. שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים (יחזקאל טז), בעדי זו מצרים, עדיים זו בזת הים. ואומר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח) בזת מצדים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים. תורי זהב נעשה לך זו בזת הים, עם נקודות הכסף זו בזת מצרים. ויסעו בני ישראל. מרעמסס (לסכות מאה ועשרים פרסה, מהלך ארבעה מיל פרסה) הולך קולו של משה מהלך ארבעים יום. ואל תתמה שהרי כתוב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם והיה לאבק וגו' (שמות ט). והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבק שאין דרכו להלך, הלך מהלך ארבעים יום, קל וחומר לקול שדרכו להלך (כהרף עין. נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות. לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגומר (שם יט)). סכתה סכות ממש. דכתיב ויעקב נסע סכתה (בראשית לג), דברי רבי אליעזר. (וחכמים אומרים, אין סכות אלא מקום. שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באתם (במדבר לג), מה איתם מקום אף סכות מקום). רבי עקיבא אומר, אין סכות אלא ענני כבוד. שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד). אין לי אלא לשעבר, לעתיד לבא מנין – תלמוד לומר (וסכה תהיה לצל יומם מחורב וגו', ואומר) ופדויי ה' ישובון (שם לה). רבי נחמיה אומר, סכותה לפי שצריך למ"ד מתחלתו, נותן לו ה"א בסופו. כשש מאות אלף כששים רבוא (דברי רבי ישמעאל), שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו' (שיר השירים ג'), של מי שהשלום שלו, וששים (רבוא) גבורים מגבורי ישראל. כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה (וגו') [ואומר] על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא). וכתיב, יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם. ואומר לאסור מלכיהם בזיקים. ואומר לעשות בהם משפט כתוב הדר וגו' (תהלים קמט). לבד מטף לבד (נשים וקטנים. רבי יוחנן) אומר לבד מטף לבד מנשים טף וזקנים. וגם ערב רב וגו' מאה ועשרים רבוא דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר מאתים וארבעים רבוא. רבי נתן אומר (מאתים) וששים רבוא. וצאן ובקר עליהם אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. עם יציאתן ממצרים, אני ממלאן כסף וזהב. ויאפו את הבצק מגיד שלשו את העיסה ולא הספיק לחמצה עד שנגאלו. וכן לעתיד לבא ישבות מעיר וגומר (יום מלכנו וגו'). עוגות אין עוגות אלא חררה, שנאמר ועוגת שעורים תאכלנה (יחזקאל ד) וכתיב אף עשי לי משם עוגה קטנה (מלכים א' יז). נס גדול נעשה להם בחררה, שאכלו ממנה (לחם) עד שירד המן. כי גורשו ממצרים שומע אני מאליהם (שנאמר) [תלמוד לומר] ולא יכלו להתמהמה (עד שנגאלו). וגם צדה לא עשו להם להודיע (הקדוש ב"ה) שבחן של ישראל (עד) שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים (ירמיה ב) מה שכר נטלו [על כך] – קדש ישראל לה' (לכך נאמר) [וגו'].