תלמוד ירושלמי יבמות
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין, כול׳. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם נְהוֹרַיי. טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. הַחִיצוֹנָה לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. אַתְייָה דְבֵית שַׁמַּי כְּאִילֵּין כּוּתַייָא שֶׁהֵן מְיַבְּמִין אֶת הָאֲרוּסוֹת וּמוֹצִיאִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. דְּאִינוּן דָּֽרְשִׁין. חוּצָה הַחִיצוֹנָה. מַה מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵן אֵין לוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וּבֵן אֵין לוֹ מִן הַנְּשׂוּאָה. הַחִיצוֹנָה לא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. אָמַר לֵיהּ. לֹא יְחַסְּדוּנָךְ כּוּתָאֵי דְאַתְּ מְקַייֵם דְּרָשֵׁיהוֹן. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. נוֹמֵיתִי לְסוֹפְרֵי כּוּתִים. מִי גָרַם לָכֶם לִטְעוֹת. דְּלֵית אַתּוּן דָּֽרְשִׁין כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. כָּל־דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַמֵּ״ד מִתְּחִילָּתוֹ וְלֹא נִיתָּן לוֹ. נִיתֵּן לוֹ הֵ״א בְסוֹפוֹ. כְּגוֹן לַחוּץ חוּצָה. לִשְׂעִיר שְׂעִירָה. לְסוּכּוֹת סוּכּוֹתָה. מְתִיבִין לְרִבִּי נְחֶמְיָה. וְהָא כְתִיב יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה. אָמַר רָבָא בַּר זַבְדָּא. לְדִיַיטֵי הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלִּשְׁאוֹל.