מדרש על בראשית 45:27: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וּלְפִיכָךְ בָּא רָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁבַע שָׁנִים, וְיָרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם וּמָצְאוּ יוֹסֵף חַי וְהִתִּירוּ אֶת הַחֵרֶם, וְשָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהוּא חָי, וּכְתִיב בּוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וְכִי מֵתָה הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁחָיְתָה מִן הַחֵרֶם וְשָׁרְתָה בוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ.

וירא את העגלות. אמר להם אם יאמין לכם מוטב, ואם לאו, אמרו לו בשעה שפירשתי ממנו הייתי מתעסק בעגלה ערופה:

ר' ינאי אומר, מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם, שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון, ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים ומצאו את יוסף שהוא חי והתירו את החרם ושמע יעקב על יוסף שהוא חי והיתה רוחו של יעקב שנ' ותחי רוח יעקב אביהם וכי מת היתה רוחו של יעקב אביהם.