מדרש על בראשית 9:20: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

תנחומא בובר

[ואברהם זקן]. זה שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא (משלי לא י), הדברים על מי נאמרו, לפי שכתיב למעלה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (בראשית כג ב), התחיל בוכהומספיד, ואמר אימתי יש לי ליטול כיוצא בך, אשת חיל זו שרה, שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (שם יב יא).ורחוק מפנינים מכרה, שבאת ממרחק, שנאמר קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי (ישעיה מו יא). בטח בה לב בעלה, זו שרה, שנאמר [אמרי נא אחותי את] למען ייטב לי בעבורך (בראשית י ביג). ושלל לא יחסר זה אברהם אבינו, שנאמר ואברם כבד מאד (שם יג ב). גמלתהו טוב ולא רע, זו שרה, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה (שם יב טז), דרשה צמר ופשתים, בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' ותאמר לאברהם גרש (את) האמה הזאת וגו' (שם כא ט י). היתה כאניות סוחר, שהיתה מטלטלת ממקום למקום וממדינה למדינה, כספינה הזאת ההולכת ממקום למקום בים. ממרחק תביא לחמה, שנאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו' (שם כ טז). ותקם בעוד לילה, אימתי וישכם אברהם בוקר וגו' (שם כב ג). ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (שם יז כו), ואין חק אלא מילה, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם (תהלים קה י). זממה שדה ותקחהו, שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, ותקחהו שהרי נקברה בה. מפרי כפיה נטעה כרם, שנאמר ויטע אשל (בראשית כא לג), מהו ויטע, כד"א ויטע כרם (שם ט כ). חגרה בעז מתניה, שאמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת וגו' (שם יח ו). טעמה כי טוב סחרה, ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה (שם כא ז). לא יכבה בילה נרה, אימתי ויחלק עליהם לילה (שם יד טו). לא תירא לביתה משלג, אימתי כשהראה לו הקב"ה גיהנם, בישרה שאין אחד מבניה יורד לתוכו, שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש (בראשית טו יז), למה לפי שהם מקיימים שני דברים. כי כל ביתה לבוש שנים, אלו שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אימתי כשאמרו לו איה שרה אשתך (שם יח ט), אמר לה מבושרת את שאת יולדת, ומהם יוצאים כהנים גדולים שמשמשין באהל מועד. שש וארגמן לבושה, שנאמר (שש) [תכלת] וארגמן וגו' (שמות כו לא. נודע בשערים בעלה, כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם ונקרא זקן, שנאמר שמעני אדני נשיא אלהים את בתוכנו (בראשית כג ו), הוי נודע בשערים בעלה, מיד כשבתו עם זקני ארץ הזקין, לכך נאמר ואברהם זקן.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת. זֶה שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ (איוב לז, א). אֱלִיהוּא הוּא הָיָה צוֹפֶה הֵיאַךְ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן נִכְנָסִין לְהַקְרִיב וְיוֹצְאִין שְׂרוּפִין, וְתָמַהּ וְאָמַר, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר. וּמָה רָאָה לוֹמַר כָּךְ. אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְפַּקְּקָה הַכְּהֻנָּה בְּיַד אַהֲרֹן, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא (במדבר יז, כא), וְכָתַב שְׁמוֹ שֶׁל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט עַל מַטֵּהוּ, וְכָתַב שֵׁם אַהֲרֹן עַל מַטֵּה לֵוִי וּנְתָנוֹ בָּאֶמְצַע, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֵרִיחַ הָיָה בַּשְּׁכִינָה וְעָשָׂה פְּרִי. אָמַר מֹשֶׁה, הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם (שם). מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּנַח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטּוֹת לִפְנֵי ה' (שם פסוק כב). וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן. וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים (שם פסוק כג), חָסֵר הַמִּקְרָא כְּלוֹמַר, מִהֵר וְגָמַל. וּכְשֶׁגָּמַל שְׁקֵדִים גָּמַל כָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹקֵד רַע עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. וּמָה אִם עֵצִים יְבֵשִׁים הֵרִיחוּ בְּחַיָּיו שֶׁל עוֹלָם, הִפְרִיחוּ וְעָשׂוּ פֵּרוֹת וְיָצְאוּ חַיִּים. וּבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁנִּכְנְסוּ חַיִּים, וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים וֶאֱלִיהוּא מַבִּיט בְּאֵלּוּ וּבְאֵלּוּ, וְאוֹמֵר: אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי. אֵימָתַי, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי וְגוֹ', שֶׁאַרְבַּעְתָּן רְאוּיִין לָמוּת, וְהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, וְעָשְׂתָה תְּפִלָּתוֹ מֶחֱצָה. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל מַה כְּתִיב שָׁם, וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ (דברים ט, כ). וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלְיוֹן בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת (עמוס ב, ט). כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ מֶחֱצָה. אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, לֹא כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה וְגוֹ' (שמות כב, ח). עַל שׁוֹר, אֵין אַתָּה זוֹכֵר מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בַּשּׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ). עַל חֲמוֹר, עַל אוֹתָן מִצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ), עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, שֶׁיְּהוּ מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ (במדבר יא, ד). עַל שֶׂה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ (ירמיה נ, יז). עַל שַׂלְמָה, אוֹתָן שֶׁכָּתַב בָּהֶן, שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ (ישעיה ג, ו). עַל כָּל אֲבֵדָה, אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן, צֹאן אוֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי (ירמיה נ, ו). מִי הוּא זֶה. אוֹתָן שֶׁאָמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד), וַיַּעֲשׂוּ נְאָצוֹת גְּדוֹלוֹת (נחמיה ט, יח). עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם (שמות כב, ח), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכָּתַב בּוֹ, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שם ז, א), אָדוֹן לְפַרְעֹה, שֶׁיָּשַׁב מֹשֶׁה וְדָנָם. אֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן אֱלֹהִים (שם כב, ח). אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ (שם), אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן. הֱוֵי, אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

(דף ע) אמר ר׳ חנן לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנא׳ (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש א״ר יצחק מ״ד (שם כג) אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעוה״ז ומלבין פניהם לעוה״ב. רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. רבא רמי כתיב (תהלים קד טו) ישמח וקרינן ישמח זכה משמח לא זכה משממתו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין. א״ר עמרם בריה דר״ש בר אבא מ״ד (משלי כג כט) למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא האי קרא מאן דדריש ליה מרישיה לסופיה מדריש ומסופיה לרישיה מדריש. דרש עובר גלילאה י״ב ווי״ן נאמרו ביין (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו׳ וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה אמר מר עוקבא אמר ר׳ זכאי א״ל הקב״ה לנח נח לא היה לך ללמוד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמ״ד אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה דתניא ר״מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה (ע״ב) שאין לך דבר שמביא לאדם יללה אלא יין ר׳ יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ר׳ נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג ז) ויתפרו עלה תאנה:
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

זמין למנויי פרימיום בלבד

פרקי דרבי אליעזר

זמין למנויי פרימיום בלבד