מדרש על ויקרא 3:12: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ספרא

[א] "ואם עז קרבנו" – הפסיק הענין שלא תהיה עז טעונה אליה.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרא

[ב] ‏ "קרבנו...קרבנו" (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד) "קרבנו" – לרבות כל בעלי קרבן. הלא דין הוא! מה אם תנופה – שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין – נתמעטה בחוברין, סמיכה – שאינה נוהגת אלא בחיים – אינו דין שתתמעט בחוברין?! תלמוד לומר "קרבנו..." – לרבות כל בעלי קרבן.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב

כז תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבַּע צְוָחוֹת צָוְחָה עֲזָרָה, רִאשׁוֹנָה: צְאוּ מִכָּאן בְּנֵי עֵלִי שֶׁטִּמְּאוּ הֵיכַל ה'. וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: צֵא מִכָּאן יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי, שֶׁמְּכַבֵּד [אֶת] עַצְמוֹ וּמְחַלֵּל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם. מַאי הֲוָה עָבִיד? (הוה) [דַּהֲוָה] כָּרִיךְ יָדֵיהּ בְּשִׁירָאֵי, וְעָבִיד (עבודת שמים) [עֲבוֹדָה]. וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאַבִּי [פִּיאָכִי] תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְחָס, וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה. וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נִדְבָּאִי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקָאִי, וִימַלֵּא כְּרֵסוֹ מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם. אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹחָנָן בֶּן נִדְבָּאִי, שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּסְעוּדָתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֲגָלִים, וְהָיָה שׁוֹתֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן, וְאוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה. אָמְרוּ: כָּל יָמָיו שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן (נִדְבָּאִי) [נַרְבָּאִי], לֹא נִמְצָא נוֹתָר בַּמִּקְדָּשׁ. מַאי סַלְקָא בֵּיהּ, בְּיִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי? אַמְרֵי: מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווּ יָתְבֵי. מַלְכָּא אָמַר: גַּדְיָא יָאִי, מַלְכְּתָא אָמְרָה: אִמְרָא יָאִי. אַמְרֵי: מַאן מוֹכַח? כֹּהֵן גָּדוֹל, דְּקָא מַסִּיק קָרְבָּנוֹת כָּל יוֹמָא. (וְיוֹמָא.) אָתָא (יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי) [אִיהוּ], אַחְוֵי בְּיָדֵיהּ (כְּלַפֵּי מַלְכְּתָא, וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְאַחוּיֵי בְּיָדֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא, אָמַר לֵיהּ:) אִי גַּדְיָא יָאִי, נִסְקֵיהּ לִתְמִידָא! אָמַר מַלְכָּא: הוֹאִיל וְלָא הֲוָה לֵיהּ אֵימְתָא דְּמַלְכוּתָא, נִפְסְקוּהָ לִימִינֵיהּ! יָהַב שׁוֹחֲדָא וּפָסְקוּהָ לִשְׂמָאלֵיהּ. שָׁמַע מַלְכָּא וּפָסְקוּהָ לִימִינֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּשַׁקְלֵיהּ לְיִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לְמִטַּרְפְּסֵיהּ [מִינֵיהּ] בְּהַאי עָלְמָא. אָמַר רַב אַשִׁי: יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לָא תָּנָא מַתְנִיתִין, דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לְעִזִּים בְּכָל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁמֻּבְחָרִים בְּמִינָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא ד) "וְאִם כֶּבֶשׂ", מְלַמֵּד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים כְּאֶחָד. רַבִינָא אָמַר: אַף מִקְרָא נַמִּי לָא קָרָא, דִּכְתִיב: (ויקרא ג) "אִם כֶּבֶשׂ", וּכְתִיב: "וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ", אִי בָּעִי כֶּבֶשׂ, לֵיתֵיהּ, וְאִי בָּעִי עֵז, לֵיתֵיהּ.
שאל רבBookmarkShareCopy