מדרש על ירמיהו 2:34

תניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו׳ למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. אי זה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה למאן דאמר בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. ולמאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה דכתיב (דברים יא כ) וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב בתריה (שם) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. אלא למ״ד בעון ציצית מאי טעמא. א״ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב (ירמיה ב לד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. רב נחמן בר יצחק אמר למ״ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב (שם) לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת:

כד תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הִלְכוֹת הֶקְדֵּשׁ, תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה, וְנִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ. תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים, מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כב) "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם, לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ"? רַבִּי אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ה) "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְגוֹ', לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ". אֵי זֶה הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם. תָּנוּ רַבָּנָן: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן נְדָרִים, כְּדַאֲמָרָן. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב: (ירמיה ב) "לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם, מוּסָר לֹא לָקָחוּ". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן נְדָרִים, נַמִּי מֵהָכָא: "לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם" עַל עִסְקֵי שָׁוְא. מִכְּדִי, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, הַיְנוּ רַבִּי, וְרַבִּי, בַּעֲוֹן נְדָרִים קָאָמַר! בָּתַר דְּשָׁמְעָה מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, חַד אָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר: בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו, וְלֹא לִפְנֵי פָּנָיו. וּלְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו, וְלִפְנֵי פָּנָיו. פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר, חַד אָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר: בַּעֲוֹן צִיצִית. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, דִּכְתִיב: (דברים יא) "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן צִיצִית, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב כַּהֲנָא, [וְאִיתֵּימָא שִׁילָא מָרִי], דִּכְתִיב: (ירמיה ב) "גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים". (לא במחתרת מצאתים") רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, נַמִּי מֵהָכָא, [דִּכְתִיב: (שם) "לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים"] שֶׁעָשׂוּ פְּתָחִים (במחתרת) [כְּמַחְתֶּרֶת]. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית, זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ח) "כֹּה אָמַר ה' [צְבָאוֹת]: בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, [וְהֶחֱזִיקוּ] בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם" וְגוֹ'. תַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם, מְרִיבָה רַבָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן חַלָּה אֵין בְּרָכָה בַּמְכֻנָּס, וּמְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בַּשְּׁעָרִים, וְזוֹרְעִין זְרָעִים וַאֲחֵרִים אוֹכְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כו) "אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה, אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם". אַל תִּקְרִי: 'בֶּהָלָה', אֶלָּא, 'בְּחַלָּה'. וְאִם נוֹתְנִין מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מד) "וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךְ". בַּעֲוֹן בִּטּוּל תְּרוּמוֹת ומַעַשְׂרוֹת שָׁמַיִם נֶעֱצָרִים מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, וְהַיֹקֶר הוֶֹה, וְהַשָּׂכָר אָבֵד, וּבְנֵי אָדָם רָצִין אַחַר פַּרְנָסָתָן וְאֵין מַגִּיעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כד) "צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג, שְׁאוֹל חָטָאוּ". מַאי מַשְׁמַע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם, יִגְזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם נוֹתְנִין מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג) "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת: אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי". מַאי "עַד בְּלִי דָי"? אָמַר רָמִי בַּר (רב) [חָמָא], אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר 'דַּי'. בַּעֲוֹן גֶּזֶל, הַגּוֹבַאי עוֹלֶה, וְהָרָעָב הוֶֹה, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ד) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים". אָמַר רָבָא: כְּגוֹן הַנֵי נָשֵׁי דִּמְחוֹזָא, דְּאָכְלָן וְלָא עָבְדָן. וּכְתִיב: (שם) "הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן [וְגוֹ'] וּתְאֵנֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם". וּכְתִיב: (יואל א) "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק, וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל". וּכְתִיב: (ישעיה ט) "וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ, אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ", אַל תִּקְרִי: "בְּשַׂר זְרֹעוֹ", אֶלָּא: "בְּשַׂר זַרְעוֹ". בַּעֲוֹן עִנּוּי הַדִּין, וְעִוּוּת הַדִּין, וְקִלְקוּל הַדִּין, וּבִטּוּל תּוֹרָה, חֶרֶב וּבִזָּה רַבָּה, וְדֶבֶר וּבַצֹּרֶת בָּא, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְאֵינָן שְׂבֵעִים, וְאוֹכְלִין לַחְמָם בְּמִשְׁקָל, דִּכְתִיב: (ויקרא כו) "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" [וְגוֹ']. וּכְתִיב: (שם) "בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים" וְגוֹ'. וְאֵין 'בְּרִית', אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לג) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ". בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא, וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְחִלּוּל הַשֵּׁם, וְחִלּוּל שַׁבָּת, חַיָּה רָעָה רַבָּה, וּבְהֵמָה כָּלָה, וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין, וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי", אַל תִּיקְרִי: "בְּאֵלֶּה", אֶלָּא: "בְּאָלָה". וּכְתִיב: (שם) "וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה" וְגוֹ'. וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: (שם יט) "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ". וּבְחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב: (שם כב) "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב: (שמות לא) "מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת", וְיָלִיף 'חִלּוּל', 'חִלּוּל' מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר. בַּעֲוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, וּשְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לה) "וְלֹא תַּחֲנִיפוּ וְגוֹ' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ", הָא אִם אַתֶּם מְטַמְּאִין אוֹתָהּ, אֵינְכֶם יוֹשְׁבִים בָּה, וְאֵינִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ. בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהַשְׁמָטַת שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת, גָּלוּת בָּא לָעוֹלָם, וּמַגְלִין אוֹתָם וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח) "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ". וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּתִיב: (שם כו) "וְנָתַתִּי [אֶת] פִּגְרֵיכֶם" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַהַשִּׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְגוֹ' וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם". בִּשְׁמִטִּין וּבְיוֹבְלוֹת כְּתִיב: (שם) "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת".

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַר קְרָיָא בְּאַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בַּתְּחִלָּה הָלְכוּ אֵצֶל חוּר, אָמְרוּ לוֹ (שמות לב, א): קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶן עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, לד): גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם וגו', וְזֶהוּ דָּמוֹ שֶׁל חוּר, (ירמיה ב, לד): לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ אֵצֶל אַהֲרֹן, אָמְרוּ לוֹ: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן כֵּן מִיָּד נִתְיָרֵא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות לב, ה): וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, נִתְיָרֵא מֵהַזָּבוּחַ לְפָנָיו, אָמַר אַהֲרֹן מָה אֶעֱשֶׂה הֲרֵי הָרְגוּ אֶת חוּר שֶׁהָיָה נָבִיא, עַכְשָׁיו אִם הוֹרְגִים אוֹתִי שֶׁאֲנִי כֹּהֵן מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם הַמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב (איכה ב, כ): אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא, וּמִיָּד הֵם גּוֹלִין. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא אַהֲרֹן, מָה רָאָה אִם בּוֹנִין הֵם אוֹתוֹ, זֶה מֵבִיא צְרוֹר וְזֶה אֶבֶן וְנִמְצֵאת מְלַאכְתָּם כָּלָה בְּבַת אַחַת, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ, אֲנִי מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתִּי וְרַבֵּינוּ משֶׁה יוֹרֵד וּמַעֲבִירָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ אֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות לב, ה): וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר, חַג לָעֵגֶל מָחָר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא חַג לַה' מָחָר, דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא אַהֲרֹן, מָה רָאָה, אָמַר אַהֲרֹן אִם בּוֹנִין הֵן אוֹתוֹ, הַסִּרְחוֹן נִתְלָה בָּהֶן, מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה הַסִּרְחוֹן בִּי וְלֹא בְּיִשְׂרָאֵל, רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּתְגָּאֶה לִבּוֹ עָלָיו וְלָקַח אֶת הַסַּיִּף לַחְתֹּךְ אֶת אָבִיו, אָמַר לוֹ פַּדְגוֹגוֹ אַל תְּיַגַּע אֶת עַצְמְךָ תֵּן לִי וַאֲנִי חוֹתֵךְ, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ עָלָיו אָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי לְהֵיכָן הָיְתָה כַּוָּנָתְךָ, מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה הַסִּרְחוֹן בְּךָ וְלֹא בִּבְנִי, חַיֶּיךָ מִן פָּלָטִין דִּידִי לֵית אַתְּ זָיַיע וּמוֹתַר פָּתוֹרִי אַתְּ אָכֵיל, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֲנוֹנָס אַתְּ נָסֵיב. כָּךְ מִן פָּלָטִין דִּילִי לֵית אַתְּ זָיַיע (ויקרא כא, יב): וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא, וּמוֹתַר פָּתוֹרִי אַתְּ אָכֵיל, (ויקרא ב, ג): וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֲנוֹנָס אַתְּ נָסֵיב, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁנִּתְּנוּה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, אָהַבְתָּ צֶדֶק, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בָּנַי, וְשָׂנֵאתָ מִלְּחַיְבָן, עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁמִּכָּל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא נִבְחַר לִכְהֻנָּה גְדוֹלָה אֶלָּא אַתָּה (ויקרא ח, ב): קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ.