מדרש על משלי 16:26

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (דברים לב א), זש"ה נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (משלי טז כו), מה ראה משה לקרוא לשמים ולארץ בשעת פטירתו, אלא ללמדך שקרא אותם לצוותן על עצמו, אמר להם הרי גזר עלי הקב"ה שאמות תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד, שתהיו מסתכלין בי, כאילו אני חי, ומדבר דברי תורה לעולם, האזינו השמים שכבר אמרתי לכם, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ד כו), תנו דעתכם שלא תהיו מקטרגים על ישראל לאחר מותי, אלא כך תהיו זכורים כאילו אני חי, עומד ומבקש רחמים על ישראל.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ (משלי טז, כו). מָה רָאָה מֹשֶׁה לִקְרֹא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁקָּרָא אוֹתָן לְצַוּוֹתָן עַל עַצְמָן. אָמַר לָהֶן, הֲרֵי גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי שֶׁאָמוּת, תְּנוּ דַּעַתְכֶם הֵיאַךְ תִּהְיוּ מְקַבְּלִין אוֹתִי בְּכָבוֹד, שֶׁתִּהְיוּ מִסְתַּכְּלִין בִּי כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וּמְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָה לָעוֹלָם. הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם וְגוֹ' (דברים ל, יט), תְּנוּ דַּעַתְכֶם שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מְקַטְרְגִין עַל יִשְׂרָאֵל לְאַחַר מוֹתִי, אֶלָּא הֱיוּ זְכוּרִים כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וְעוֹמֵד עֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. אָמַר יְשַׁעְיָה, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ (ישעיה א, ב). מָה רָאָה יְשַׁעְיָהוּ לוֹמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים שָׁוִים. מֹשֶׁה אָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וִישַׁעְיָהוּ אָמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מְלַמֵּד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה, בַּשָּׁמַיִם הָיָה, וְהָיָה מְדַבֵּר עִם הַשָּׁמַיִם כְּאָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁאָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וְרָאָה אֶת הָאָרֶץ רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ. אֲבָל יְשַׁעְיָה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ וְרָאָה שָׁמַיִם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל לוֹמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ, וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה אֵלָיו. כִּי ה' דִּבֵּר (שם), אָמְרוּ לוֹ: יְשַׁעְיָה רַבֵּנוּ, וְכִי דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, אֶרֶץ רָעֲשָׁה אַף שָׁמַיִם וְגוֹ', מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי (תהלים סח, ט). וְהַמַּיִם נִזְדַּעְזְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים וְגוֹ' (שם צג, ד). אֵימָתַי, בִּזְמַן וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' (שמות כ, א). אִלּוּ דִּבֵּר עִמְּךָ, הָיִיתָ חַי. מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה. בָּא אִסְטְרַטְיוּטוֹן שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה אֶצְלוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא שִׁלְטוֹן לְדַבֵּר עִמָּהֶם, נִטְּלָה מֵהֶן דַּעְתָּן. לְיָמִים, בָּא קַרְתָּנִי אֶחָד, אָמַר לָהֶם: זֶה הַשִּׁלְטוֹן הוּא אוֹהֲבִי וַאֲנִי רָגִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְדַבֵּר עִמּוֹ, אֶלָּא אִם הוּא אוֹהַבְךָ, דַּבֵּר עִמּוֹ בַּעֲדֵנוּ וְאַחַר כָּךְ עִמָּנוּ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה, אָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאָנוּ בָּנָיו, דִּכְתִיב: בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב), וּכְתִיב: הָעֲמוּסִים מִנִּי בָטֶן וְגוֹ' (ישעיה מו, ג), כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ בְּסִינַי, נַפְשֵׁנוּ יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ. שֶׁמָּא אִם יְדַבֵּר עִמָּנוּ נָמוּת. אֶלָּא אַתָּה רַבֵּנוּ קְרַב אַתָּה וּשְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמִנַּיִן הָיְתָה הָעֲטָרָה הַזֹּאת לִישַׁעְיָה. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה אָמַר ה' יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (שם מט, ה). וּלְכָךְ נֶאֱמַר: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְגוֹ'.

פיסקא. והאומר אין תורה מן השמים. ת״ר (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים. ד״א כי דבר ה׳ בזה זה אפיקורוס. דבר אחר כי דבר ה׳ בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותן הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו הכרת בעוה״ז תכרת בעוה״ב מכאן אמר ר׳ אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אע״פ שיש ביה תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה׳ בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו זה הוא כי דבר ה׳ בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מג״ש זו זהו כי דבר ה׳ בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו דבר ה׳ בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. ר׳ נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. רבי ישמעאל אומר זה העובד ע״ז מאי משמע דתנא דבי רבי ישמעאל כי דבר ה׳ בזה זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני (שמות כ ב) אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳. ר׳ יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. ר׳ יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. ר׳ עקיבא אומר זמר (ע״ב) בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קראה שנאמר (משלי טז כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום הזה ותורתו עומלת לו במקום אחר. א״ר אלעזר אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיו הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טוביה לדזכי והוו דרופתקי דאורייתא. (משלי ו לב) ונואף אשה חסר לב אר״ל זה הלומד תורה לפרקים שנאמר (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך: