פירוש על משלי 16:26

ויעל אל ההר. זה תחלת ארבעים יום, וששה ימים קודם שקראהו הקב״ה מתוך הענן בכלל ארבעים יום, שאינן ארבעים ושש, אלא ארבעים יום וארבעים לילה, שנאמר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, כולן רצופין בזה אחר זה, בוא וראה שכל מעשה בראשית בששה ימים נבראו, והתורה נתנה לסוף ארבעים יום, אשרי מי שנותן מעשה ששה, ונוטל מעשה ארבעים, ז׳ כנגד אחד, חוץ מיום שעלה, וחוץ מיום שירד. ובמה היה מתעסק משה רבינו ארבעים יום וארבעים לילה, אלא ללמדך עומקי התורה והמצות למד מפי הגבורה, ואם משה רבינו ששמע מפי הגבורה, הוצרך ללמוד ארבעים יום, הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה שצריך להיות עמל בתורה, ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (משלי טז כו), אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות ועובד לבוראו באמת.

עמלה לו. לצרכו הוא עמל:

נפש עמל. הנה נפש האיש העמל עמלה לו ולתועלתו כאשר כפף פיהו והכניעו על העמל ההוא ר''ל כאשר כבש תאו' פיהו למזונות ולמשקים הערבים בדרך שלא יבטלהו רדיפת התאוות ההן מבקשת החכמה וההתעמלות בהגעתה הנה העמל ההוא יהיה לו לבדו מה שאינו כן בעמל אסיפת הקנינים כי יכין האדם ואחר יאכל ומי שעמל בו לא יהנה ממנו ולא יהיה לו יתרון כי אם ראות עיניו או ירצה בזה נפש האיש העמל תמיד להשגת טרפו עמלה בסבתו בעצמו כי פיו הכניעו וכפפו לזה העמל וכאילו יישיר בזה שאם היה האיש ההוא מונע ממנו יתרון המזון ולא יקח ממנו כי אם המצטרך לבד ויצמצם בהוצאתו לפי מה שאפשר או יהיה קובץ על יד מעט מעט עד שישיג מחייתו בזולת עמל: