מדרש על משלי 19:17

דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלים אותו ממנו ספק אין מקבלים אותו ממנו ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה והקב״ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (תהלים יז טו) אני בצדק אחזה פניך. ר״א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר כתיב אני בצדק אחזה פניך מאי אשבעה בהקיץ תמונתך אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה והקב״ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. א״ר יוחנן מ״ד (משלי יט יז) מלוה ה׳ חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה:

יד דָּרַשׁ רַבִּי דּוֹסְתָּאִי בְּרַבִּי יַנַּאי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם מֵבִיא דּוֹרוֹן [גָּדוֹל] לַמֶּלֶךְ, סָפֵק מְקַבְּלִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, [סָפֵק אֵין מְקַבְּלִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ], וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר: מְקַבְּלִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, סָפֵק רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, סָפֵק אֵינוֹ רוֹאֶה [פְּנֵי הַמֶּלֶךְ]. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אָדָם נוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ז:ט״ו) "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ". רַבִּי אֶלְעָזָר יָהִיב פְּרוּטָה לֶעָנִי, וְהָדַר מַצְלִי, אָמַר: (כתיב) [דִּכְתִיב]: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ". מַאי "אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַדְּדִין שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעָן מִזִּיו הַשְּׁכִינָה לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י״ט:י״ז) "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל"? אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי־אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל, "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה".

דל שבישראל שנתדלדל מנכסיו למה"ד למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנוס לתוך סעודתו והמלך יודע בבנו שהוא רעב וצמא ואמר המלך אשריו למי שיכניס את בני בתוך ביתו ויתן לו פת לחם וקיתון של מים כדי שיאכל וישתה שהרי כל שיש לי הרי הוא של בני שנא' (משלי י״ט:י״ז) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ואם בא רשע בן עני בן אביון בן דל ועשה תשובה הוא נקרא צדיק ורע לו ואם לא עשה תשובה נקרא רשע ורע לו ואם יאמר אדם אם יהיו כולם כשרים מה הוא. אמור לו עליהן נאמר (ישעיהו מ״א:י״ז) העניים והאביונים מבקשים מים ואין וגו' ואומר (שם כט) ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו ואומר (שם מח) הנה צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות שבעולם ולא מצא מדה טובה לישראל אלא עניות שמתוך עניותיהן של ישראל הם יראים את ה' שאם אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ושמן לסוך הם מבקשים רחמים מן הממציא כל המציאות כי ע"י עניות הם יראים את ה' ואין צדקות בא אלא מתוך עניות ואין ג"ח בא אלא מתוך עניות ואין אדם הוא ירא שמים אלא מתוך עניות ואין אדם לומד ד"ת אלא מתוך עניות שנאמר (שמואל א ב׳:ח׳) מקים מעפר דל ולא נאמר מקים מעפר עשיר כי לה' מצוקי ארץ וגו' (שם) ואין מצוקין אלא תלמידי חכמים שנאמר (שם כב) ויתקבצו אליו כל איש מצוק. בכל יום יוצאים מלאכי חבלה לפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו ואלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שהיו תלמידי חכמים יושבין בהם ועוסקין בדברי תורה היו מחבלין את כל העולם כלו מיד שנאמר (ישעיהו נ׳:ב׳) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה צא ולמד מן דרך ארץ כלום אדם נוטע כרם אלא על מנת שיאכל ממנו ענבים או לשתות ממנו יין או שמא למלא אותו עשבים ואם נתמלא עשבים אומר להן לעבדיו לכו והציתו בו את האור עד שנשתיירו בו מאה או מאתים גפנים ואומר לעבדיו לכו ועבדו את הכרם וחפרוהו ועדרוהו והשקוהו מים בשביל הגפנים לפי שכבר נשרפו העשבים וכן כל הצדיקים כשהן עומדין בעולם הן דומים לגפנים שעומדים בתוך הכרם וכל העולם נשען עליהם לכך נאמר (שמואל א ב׳:ח׳) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל