מדרש על שמות 11:2

(שמות יא ב) דבר נא באזני העם וגו׳ אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב״ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם (שם) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום. (שמות יב לו) וישאילום אמר רבי אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם. א״ד בעל כרחם דמצרים. וא״ד בעל כרחם דישראל. מ״ד בעל כרחם דמצרים דכתיב (תהלים סח יג) ונות בית תחלק שלל. ומאן דאמר בעל כרחם דישראל משום משוי. (שמות יב לו) וינצלו את מצרים. (פ׳ ע״פ) אמר רב אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. ור״ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים:

ד"א ויקחו לי תרומה. כל נדבה שנאמר בה לי, יש בה ברכה, התרומה הזו יש בה ברכה, אמר ר' יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים, מנין, שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבקקר בבקר (שמות לו ג), שניתנה ברכה בתרומת המשכן, ויקחו לי תרומה.

[ו] גן נעול אחתי כלה גל נעול מעיין חתום (שה"ש ד:יב). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא הספיק להשיאן, והלך לו למדינת הים ועמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונישאו לאנשים, והיתה כל אחת ואחת מהן נוטלת חותמו של בעלה וסימנטירין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזות על בנותיו ואומרין שזינו בנותיו של מלך. מה עשה, הוציא כרוז ואמר כל עמה לקומפון. קרא לחתנו הראשון אמ' לו מי את, אמ' לו אני חתנך, הוציא חתמו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי, הוציא סימנטרין שלו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי. וכן לשיני וכן לשלישי. אמ' המלך בנותיי נתעסקו בעצמן ונישאו ואתם אומרים שזינו בנותיו של מלך. כך לפי שהיו אומות העול' מונים לישר' ואו' להם שהם בניהם של מצריים, בנפשותיהם של ישר' היו שולטין, לא כל שכן בנשותיהן, א"ר הושעיה באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמ' לו לך וצייר לי צורת הולד בדמות אבותם, הד"ה דכת' לראובן משפחת הראובני, לשמ' משפחת השמעני (עיין במדבר כו:ז, יד). אמ' ר' מרינוס בר' הושעיה כאנש דאמ' ברוני סברוני סכיווני. א"ר אדי הי ברישי דתיבותא, ויוד בסופה, י"ה מעיד עליהן שהן בניהם של אבותיהם. ומה טעמא, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב:ד), שהן בניהם של אבותיהם. ד"א גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד:יב), אילו הבתולות. גל נעול (שם), אילו הבעולות. מעין חתום (שם), אילו הזכרים, תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול שני פעמים, כדרכה ושלא כדרכה. ר' חוניא בשם ר' חייה בר בה שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערווה ונגדרו כל הנשים בזכותה. א"ר חייא בר בה כדי הוא גדור ערוה לעצמו שיגאלו ישר' בזכותו. ר' חונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישר' ממצרים. שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא היה בהן לשון הרע, שלא היה בהן פרוץ ערייה. שלא שינו את שמם, ראובן שמעון מי נחתון, ראובן שמעון מי סלקון. שלא שינו את לשונם, כי פי המדבר אליכם (בראשית מה:יב), ובלשון הקודש היה מדבר. שלא היה בהם לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וג' (שמות יא:ב), את מוצא שהדבר מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. שלא היה בהם פרוץ ערייה, תדע לך שהוא כן, אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד:יא). ר' פנחס בשם ר' חייא בר בא בזכות שירדו ישר' למצרים וגדרו עצמן מן הערייה בזכות כן, שלחיך (שה"ש ד:יג), שילוחיך. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם.