מדרש על שמות 12:6

(דף פד) משנה. הפסח נשחט בשלשה כתות שנאמר (שמות יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים קהל ועדה וישראל. נכנסה כת אחת נתמלאה העזרה וננעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו והכהנים עומדים שורות שורות ובידם בזיכי כסף ובזיכי זהב שורה שכולה כסף כסף ושכולה זהב זהב לא היו מעורבים. ולא היו לבזיכין שולים שמא יניחום ויקרש הדם שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחברו וחברו לחברו ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד. יצאה כת ראשונה נכנסה כת שניה. יצאה כת שניה נכנסה כת שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה שניה ושלישית. קראו את ההלל. אם גמרו שנו. ואם שנו שלשו. אע״פ שלא שלשו מימיהם. א״ר יהודה מימיהם של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי כי ישמע ה׳ מפני שעמה מועטין:

כט מִשְׁנָה. הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י״ב:ו׳) "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הַעַרְבָּיִם", 'קָהָל' וְ'עֵדָה' וְ'יִשְׂרָאֵל'. נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה, נִתְמַלְּאָה הָעֲזָרָה וְנִנְעֲלוּ דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ, וְהַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבְיָדָם בָּזִיכֵי כֶּסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב, שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף, כֶּסֶף, וְשֶׁכֻּלָּהּ זָהָב, זָהָב, לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרֹשׁ הַדָּם. שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נְתָנוֹ כֹּהֵן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, מְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן מִיַּד הַכֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, זוֹרֵק זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד. יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה, נִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה. יָצָאת כַּת שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה כַּת שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה רִאשׁוֹנָה, כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל, אִם גָּמְרוּ, שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ, שִׁלְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית, לֹא הִגִּיעָה לְ"אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'", מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מוּעָטִין.

[יח] ר' ברכיה בשם ר' יצחק החדש (שמות יב:ב), חדשו מעשיכם שעדיין ראש וראשון לבוא. ראש (שם), זה נבוכד נצר הרשע, דכת' ביה אנת הוא רישיה די דהבא (דניאל ב:לח). ראשון (שמות שם), זה עשו הרשע, דכת' ביה ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה:כה). מי פורע לכם מן הראש, ראשון, אני י"י ראשון ואת אחרנים אני הוא (ישעיה מא:ד). מי פורע לכם ממדי, בעשור (שמות שם), א"ר אבין בא עשור, כיד יתי המן ועשרת בניו, מי פורע לכם מהם, שני כלקטרין מרדכי ואסתר, מרדכי מבחוץ ואסתר מבפנים. מי פורע לכם מיוון, בני חשמוניי שהיו מקריבין שני תמידין בכל יום. מי פורע לכם מאדום, נטרונה, והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש וג' (שמות יב:ו). אמ' הקב"ה אביו קורא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כז:א), ואמו קראה אותו גדול, ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול (שם, טו), ואני קורא אותו קטן, הנה קטן נתתיך בגוים וג' (עובדיה א:ב). הואיל והן קורין אותו גדול, לפום תורא טבחא, כי זבח לי"י בבוצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה לד:ו), א"ר ברכיה טבח גדול בארץ אדום.