תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

תלמוד על שמות 12:6

תלמוד ירושלמי קידושין

הלכה: הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ כול׳. מְנַיִין שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְכִי כּוּלָּן שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא שׁוֹחֵט עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. וְיֵידָא אָמַר דָּא. וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת. וְכִי כוּלָּם הָיוּ לוֹקְחִין. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אִין תֵּימַר. אָדָם מַפְרִישׁ פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

תלמוד ירושלמי פסחים

הלכה: תָּמִיד נִשְׁחָט כול׳. כָּתוּב וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה֭ עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וגו׳. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִקְרְבוּ שְׁנֵיהֶן בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵיהֶן בֵּין הָעַרְבָּיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר. אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָֽאֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יְקָרֵב שֶׁלְשַׁחַר עִם הֵנֵץ הַחַמָּה. וְשֶׁלְּבֵין הָעַרְבָּיִם עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר. בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. נֶאֱמַר כָּאן בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ מַה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אַף בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מַה חֲמִית מֵימַר בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. [אַף עַל פִּי שֶׁאֵיָה רְאָיָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר.] א֥וֹי לָ֨נוּ֙ כִּי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃ מַה עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אַף עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר כַּאן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. וִיהֵא כָשֵׁר מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם. כֵּיצַד. חֲלוֹק בֵּין הָֽעַרְבָּיִם. וְתֵן לוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְפָנָיו וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְאַחֲרָיו. וְשָׁעָה אַחַת לְאִיסּוּקוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַתָּמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

תלמוד ירושלמי פסחים

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שְׁבַק רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רֵישָׁא וְאָמַר סוֹפָה. דִּלֹ כֵן [כְּהָדָא דְתַנֵּי]. חֲנַנְיָה בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין הָעַרַבָּיִם. בֵּין עֲרָבִיִם. בֵּין עַרְבּוֹ שֶׁלאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבֵין עַרְנּוֹ שֶׁלחֲמִשָּׁה עָשָׂר. יָכוֹל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה בִּכְלָל. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם. [כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר יוֹם יָצָא לָיְלָה.] אִי יוֹם. יָכוֹל בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר בָּעֶרֶב. אִי בָעֶרֶב יָכוֹל מִשֶׁתֶּחְשָׁךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. הָא כֵיצַד. חֲלוֹק בֵּין הָֽעַרְבָּיִם וְתֵן שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְפָנָיו וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְאַחֲרָיו וְשָׁעָה אַחַת לְאִיסּוּקוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַתָּמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

תלמוד ירושלמי פסחים

זמין למנויי פרימיום בלבד

תלמוד ירושלמי פסחים

זמין למנויי פרימיום בלבד

זבחים

זמין למנויי פרימיום בלבד

ערכין

זמין למנויי פרימיום בלבד

מנחות

זמין למנויי פרימיום בלבד

זבחים

זמין למנויי פרימיום בלבד
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא