מדרש על שמות 19:4

ועשית את המזבח עצי שטים. וכל ענין המנורה והשלחן והמזבח והקרשים והאהל והיריעות וכל כלי המשכן מפני מה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך, אמר להם בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך, כי אין לפני לא אכילה ולא שתייה, ואיני צריך מאור, ועבדי יוכיחו כי השמש והירח מאירים לכל העולם, ואני משפיע עליהם מאורי, ואני אשגיח עליכם לטובה בזכות אבותיכם, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אין אנחנו מבקשים את האבות, כי אתה אבינו אברהם לא ידענו וישראל לא הכירנו, אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים, אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם, ובנוהג שבעולם אם יהא לאדם בן כל זמן שהבן קטן אביו נותן דעתו עליו לסוך אותו לרחוץ אותו להאכילו ולהשקותו ולטענו על כתיפו עד שיגדל, וכיון שיגדל צריך להשרות את אביו בבית נאה, להתקין לו שלחן ומנורה, אף אתם הייתם במצרים קטנים, שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע י"א א') הרחצתי אתכם במים, שנאמר וארחצך במים (יחזקאל י"ו ט'), האכלתי אתכם לחם ובשר, שנאמר בתת ה' לכם [בערב בשר לאכל ולחם בבוקר לשבוע] (שמות ט"ז ח'). השקיתי אתכם מים, שנאמר עלי באר ענו לה (במדבר כ"א י"ז), טענתי אתכם, שנאמר ואשא אתכם וגו' (שמות י"ט ד'), עכשיו שעמדתן על פרקיכן בנו לי בית, שנאמר ועשו לי מקדש (שם כ"ה ח'), ועשו מנורה, ועשו שלחן, ועשו מזבח מקטר קטרת:

ואשא אתכם על כנפי נשרים. מגשן לרעמסס, דכתיב, ויסעו בני ישראל מרעמסס (שמות יב לז), והיו בני ישראל יושבין בגשן:

ד"א ולא נחם אלהים, לא נחם כדרך כל הארץ, כיצד דרך ארץ העבד טוען את רבו, שמא אדונו טוענו, הקב"ה לא נהג עמם כך, אלא ובמדבר אישר ראית אשר נשאך ה' אלהיך וגו' (דברים א לא), ואומר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' (שמות יט ד), דרך ארץ העבד מרחיץ את רבו, אבל כאן הקב"ה היה מרחיץ אותנו, שנאמר וארחצך במים (יחזקאל טז ט). דרך ארץ העבד מלביש את אדונו, אבל כאן הקב"ה מלביש אותם, שנאמר ואלבישך רקמה (שם שם י), דרך ארץ העבד מנעיל את רבו, אבל כאן ואנעלך תחש (שם), דרך ארץ העבד מאיר לרבו, אבל כאן הקב"ה מאיר לישראל, שנאמר וה' הולך לפניהם וגו' (שמות יג כא), הוי ולא נחם אלהים כדרך כל הארץ, וכל כך למה, כי קרוב הוא, שהם קרובין של הקב"ה שנאמר וירם קרן לעמו [תהלה לכל חסידו] לבני ישראל עם קרובו (תהלים קמח יד).