מדרש על שמות 20:1

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ, זְמַן הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן. וּזְמַן הָיָה לוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו'. זְמַן הָיָה לוֹ לְנֹחַ שֶׁיִּכָּנֵס לַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): בֹּא אֶל הַתֵּבָה וגו'. וּזְמַן הָיָה לוֹ לָצֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה וגו'. זְמַן הָיָה לְאַבְרָהָם שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ט): וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִּשְׁמֹר. וּזְמַן הָיָה לְבָנָיו לְהִמּוֹל, מֵהֶן שֶׁיִּמּוֹלוּ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, אַחַת בְּמִצְרַיִם וְאַחַת בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ה): כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וגו'. וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, זְמַן הָיָה שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב בֵּיבַי זְמַן הָיָה לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהָיָה נָתוּן לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וְעַכְשָׁו יִהְיֶה נָתוּן לְמַטָּה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵיזוֹ זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.

ב תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר (בן) חַסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל (את) פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִין. אָמַר לָהֶם: מַה חִדּוּשׁ הָיָה הַיּוֹם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ? אָמְרוּ לוֹ: (רבי) תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ, וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין. אָמַר לָהֶם: אַף עַל פִּי כֵן, אִי־אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ. שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה? שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה. וּבַמָּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם? אָמְרוּ לוֹ: בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל. וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ? (דברים לא) "הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף", אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד, וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה בָּאִין? כְּדֵי (להקביל) [לִתֵּן] שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה (לי) בְּיֶדְכֶם, וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִי? וְעוֹד דָּרַשׁ: (בה) (דברים כו) "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם", וּכְתִיב: "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם". אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה (לכם) [אֶתְכֶם] חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: (שם ו) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה (לכם) [אֶתְכֶם] חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: (ד"ה א יז) "וּמִי כְּעַמְךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ: (קהלת יב) "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד", לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדָרְבוֹנוֹת? לוֹמַר לְךָ? מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֵיהּ, (להביא) [לְהוֹצִיא] חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה, מְכַוְּנִים (לב) [אֶת] לוֹמְדֵיהֶם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. אִי מַה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה מִטַּלְטְלִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'וּכְמַשְׂמְרוֹת'. אִי מַה מַּסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חֲסֵרִים וְלֹא יְתֵרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: נְטוּעִים. מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה פָּרִים וְרָבִים. 'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסֻפּוֹת אֲסֻפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. הַלָּלוּ מְטַמְּאִים, וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִים. הַלָּלוּ אוֹסְרִין, וְהַלָּלוּ מַתִּירִין. הַלָּלוּ פּוֹסְלִין, וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין. שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: (הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין, והללו מכשירין,) הֵיאַךְ אֲנִי לָמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד", (כולן) אֵל אֶחָד נְתָנָן, וּפַרְנָס אֶחָד אֲמָרָן מִפִּי אָדוֹן כָּל הַמַעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ) "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר". אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת, וּקְנֵה לְךָ לֵב [מֵבִין] לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין וְדִבְרֵי הַמְטַמְּאִין, דִּבְרֵי הָאוֹסְרִין וְדִבְרֵי הַמַּתִּירִין, דִּבְרֵי הַפּוֹסְלִין וְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁירִין, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לָהֶם: אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ, שֶׁאֵין דּוֹרוֹ יָתוֹם. וְלֵימְרוּ לֵיה בְּהֶדְיָא! מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית, שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּלֹד. אָמַר לוֹ: מָה חִדּוּשׁ הָיָה הַיּוֹם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לוֹ: נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעֲשֵׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. אָמַר לוֹ: יוֹסֵי, פְּשֹׁט יָדֶיךָ וְקַבֵּל אֶת עֵינֶיךָ. פָּשַׁט אֶת יָדָיו וְקִבֵּל אֶת עֵינָיו. בָּכָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: (תהלים כה) "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". אָמַר לוֹ: לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם: אַל תָּחוּשׁוּ לְמִנְיַנְכֶם, כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מֵרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ, וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעֲשֵׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית, מַה טַּעַם? הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבְשׁוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, שֶׁלֹּא כָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָּבֶל, (וקדושה) [מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁה] רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁהּ לִשְׁעָתָהּ, וְלֹא קִדְּשָׁהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, וְהִנִּיחוּם, כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲנִיִּים עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית. תָּנָא: לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ אָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיַּחְזְרוּ עֵינֵי יוֹסֵי לִמְקוֹמָן, וְחָזְרוּ. (ובמסכת פסחים פרק "מקום שנהגו" מאמר קצר דומה למה שכתוב למעלה: "כולם פרנס אחד אמרן" וכו', וזה לשונו: דרש רבא: (ישעיה ס) "ועמך כולם צדיקים", בין שאמר: להדליק, בין שאמר: שלא להדליק, שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד. עד כאן.)

ועוד דרש (דברים כו יז) את ה׳ האמרת היום וכתיב וה׳ האמירך היום אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה לכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו ד) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ע״ב) (דהי״א יז כב) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב ב) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבונות לומר לך מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונים את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין תלמוד לומר וכמסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף ד״ת חסרים ולא יתרים ת״ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאים והללו מטהרים הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין היאך אני למד תורה מעתה ת״ל כולם נתנו מרועה אחד כולן אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנאמר (שמות כ א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין דברי האוסרין ודברי המתירין דברי הפוסלין ודברי המכשירין וכלשון הזה אמר להם אשרי הדור שר״א בן עזריה שרוי בתוכו שאין דורו יתום. ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל את פני רבי אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה היום בבית המדרש אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל את עיניך פשט את ידיו וקבל את עיניו בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך ואמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבי יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים שלא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עניים עליהם בשביעית. תנא לאחר שנתישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו: