תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על שמות 20:1

צרור המור על התורה

ואמר והיו נכונים לשלשת ימים וכן ביום השלישי. לרמוז שהיה בכאן זכות אבות. כנגד אברהם דכתיב ביה וישכם אברהם בבקר. כתב כאן בהיות הבקר. וכנגד יצחק אמר וקול שופר חזק מאד. הוא שופר אילו של יצחק. וכנגד זכות יעקב. אמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה. כנגד והיה המחנה הנשאר לפליטה שאמר יעקב. ויהי קול השופר הולך וכו'. רוצה לומר בקולו של שם הוא קולו של רם. לפי שמשה היה מכחיש כחו והוצרך השם יתברך לסייעו בדבר הקול. ועוד אפרש זה בסוף הפרשה בעז"ה. (ולפי שכתר תורה היא מונחת לכל באי העולם. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ועוד אפרש זה בפסוק בסוף הפרשה בעז"ה). ולפי שכתר תורה היא מונחת לכל. לכן רצה הש"י שיהיו הכל שוין בה. ולכן אמרו במדרש למשה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. בענין שאיש לא יהיה למעלה ואפי' משה. ולכן וירד משה אל העם ויאמר אליהם. ובעוד שהוא היה למטה וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. למשה ולישראל בשוה אנכי ה' אלהיך. וזהו שאמרו כתר מלכות לקחו דוד. כתר כהונה לקחו אהרן. כתר תורה לא זכה להם בייחוד. אלא כל מי שרוצה ליטול יבא ויטול וזהו ועשו ארון. ולא אמר ועשית כבשאר מקומות:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

דבר אחר מי כמכה בנסים וגבורות שעשית על הים שנאמר נוראות על ים בים סוף ויגער בים סוף ויוליכם בתהומות. מי כמכה באלם מי כמוכה רואה בעלבון בניך ושותק שנאמר החשיתי מעולם. לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. מי כמכה באלים כאלו שהן משמשין לפניו במרום שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלקי צבאות מי כמוך חסין יה. מי כמכה באלים מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר יען אמר יאור לי ואני עשיתני. סנחריב קרא עצמו אלוה שנאמר מי בכל אלקי הארצות וגו'. נבוכדנצר קרא עצמו אלוה שנאמר אעלה על במתי עב. נגיד צור קרא עצמו אלוה שנאמר אמור לנגיד צור. מי כמוכה לא כאלו שאחרים קוראין אותן אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' לא יהגו בגרונם אלו פה להם ולא ידברו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי וגו' הלוא כה דברי כאש וגו' עד והגה מפיו יצא. מי כמכה נאדר בקדש נאה אתה ואדיר בקדש. שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה. בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד. אבל מי שאמר והיה העולם אמר י' דברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. דרך בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת אבל מי שאמר והיה העולם אפילו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. נורא תהלות לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן אחת אף תרומת חלה אחת. מה תרומת גורן (מדמעת) עולה באחת ומאה ואם נפלה לתוך מאה מדמעת וחייבת בחומש אף תרומת חלה כיוצא בה דברי רבי יאשיה. נם לו רבי יונתן אתה מקישו לתרומת גורן סתומה אני אקיש בו לתרומת מעשר מפורשת [א"ל] ותנטל אחד מעשרה, אמר ליה תנטל, אמר ליה הרי הוא אומר כתרומת גורן כן תרימו אותה לתרומת גורן הקשיתיה ולא הקשיתיה לתרומת מעשר. מראשית עריסותיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות, ת"ל מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה. עריסותיכם להביא לקט שכחה ופיאה שחייבין בחלה, שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, לקט שכחה ופיאה שפטורין מן המעשר אינו דין שיהו פטורין מן החלה, ת"ל ראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופיאה שחייבין בחלה. ראשית עריסותיכם להוציא שאר הפירות שפטורין מן החלה, שהיה בדין ומה לקט שכחה ופיאה שפטורין מן המעשר חייבין בחלה, שאר פירות שחייבין במעשר אינו דין שיהו חייבין בחלה, ת"ל לחם, נאמר כאן לחם ונאמר להלן לחם מה לחם האמור להלן מחמשת המינין אף לחם האמור כאן מחמשת המינין. מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע, ת"ל חלה תרימו תרומה את שמורם קודש והשאר חול ולא שזה וזה קודש אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה. תתנו לה' תרומה למה נאמר, לפי שהוא אומר תרימו תרומה אבל לא שמענו שעור חלה, ת"ל תתנו לה' תרומה עד שיהא בה כדי (תרומה) [מתנה] לכהן, מכאן אמרו שעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח. א"ר יהודה מפני מה אמרו חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח מפני שהאיש אינו יפה (ושל אשה) [והאשה] עינה רעה (ובית פחות) [וכשתפחות] לא תפחות ממ"ח, לכך נאמר תתנו לה' תרומה עד שיהו בזה כדי מתנה לכהן ובזה כדי מתנה לכהן, מכאן אמרו בעל הבית שעשה משתה לבנו אחד מארבעה ועשרים, והאשה שעושה ומוכרת בשוק אחד מארבעים ושמונה, נטמאת עיסתה שוגגת או אונסת אחד מארבעים ושמונה, נטמאת מזידה נוטלת אחד מכ "ד כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי שמעון בן יוחאי אומר אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא ובלבד שלא יתכוין. לדורותיכם להביא את (פירות) [עיסת] שביעית שתהא חייבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דין שתהא פטורה מן החלה, והרי לקט שכחה ופיאה יוכיחו שפטורין מן המעשר וחייבין בחלה. והן יוכיחו לעיסת שביעית שאע"פ שפטורה מן המעשר תהא חייבת בחלה. לא אם אמרת בלקט שכחה ופיאה (שאינו) [שמינן] חייבין במעשר לפיכך חייבין בחלה, תאמר בעיסת שביעית (שאינה) [שמינה] פטורה מן המעשר לפיכך תהא פטורה מן החלה, ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהא חייבת בחלה, מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. מראשית עריסותיכם אם ללמד שלכם חייבת ושל נכרים אינה חייבת כבר לימד, הא מה אני מקיים ראשית עריסותיכם שלכם חייבת של חיה אינה חייבת, מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפית ביום טוב ויוצא בה משום מצה וחייב עליה משום חמץ ונקחית בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין. ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינה חייבת בחלה וכו'. תתנו יכול ליוצאי מצרים מנין אף לדורות, אמרת תתנו לה' תרומה לדורותיכם. א"ר יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודת אלילים לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע"א. א"ר אליעזר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, מי גרם שנכשל באשה זונה על ידי שאכל ככר שאינו מעושר. וכי תשגו וגו' (כתוב ברמז קצ"ה). וכי תשגו ע"א היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאים עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבועה שיהא צבור מביאים עליו פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. רבי אומר נאמר כאן כל ונאמר להלן כל, מה כל האמור להלן בע"א אף כל האמור כאן בע"א. אשר (צוה ה' אלהיכם) [דבר ה' אל משה] מנין אתה אומר כל המודה באלילים כופר בעשרת הדברות, ת"ל אשר דבר ה' אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה אחת דבר אלהים וגו' הלא כה דברי כאש וגו'. מנין אף במה שנצטוה משה, ת"ל את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו נביאים, ת"ל מן היום אשר צוה ה'. ומנין אף במה שנצטוו אבות, ת"ל והלאה לדורותיכם. ומהיכן התחיל הקב"ה לצוות [מאדם] שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם, מגיד הכתוב שכל המודה באלילים כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטוה משה ובמה שנצטוו נביאים ובמה שנצטוו אבות, וכל הכופר באלילים מודה בכל התורה כולה. תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צוואה אינו אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז דכתיב וצו את יהושע וחזקהו, מיד ולדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. תשגו (וכי תשגו) [ולא תעשו] לומר אם שגגתם באחת מכל המצות סופכם להזיד בה. אם שגגתם בכל המצות סופכם להזיד בהם, אם הזדתם בכל המצות סופכם לשגות באלילים, ןכי תשגו באלילים סופכם להזיד בה. תשגו ולא תעשו יכול שהוא מדבר בכל המצות, אמרת אם מעיני העדה נעשתה לשגגה באחת מכל המצות דבר ולא דבר בכל המצות. א"א לומר בכל המצות שכבר נאמר באחת וא"א לומר באחת שכבר נאמר כל המצות, הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה זו ע"א שנאמר השמר לך פן תשכח את ברית ה' וגו'. צוה ה' ביד משה איזוהי מצוה שנצטוו עליה אבות הראשונים ובא משה ואמרו זו מילה. אליכם ביד משה סופכם לשלוח יד במשה, מן היום אשר צוה ה' סופכם לשלוח יד בנביאים, והלאה לדורותיכם סופכם לשלוח יד בבית הבחירה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פרק מלאפסוק הבא